| 11/2003
ארוחת ערב שישי

המקום: פינת אוכל כחולה:
משתלשלת מגובה תקרה, על שרשרת מתכת כבדה,
נברשת מפליז שהשחיר וכהה.
טיפות אור יקרות,
על שולחן דובדבן,
ממורק עד ברק, יוקרתי וישן,
בריקוד מרצד מטילה.
מנקדת בחן, עתיק מתנגן,
את כוחָלשחור
האפלה.
דמות אישה:
מתחת שולחן,
בלי נוע כורעת,
ברכיה נוּקשוֹת, שקועות בתוך כר.
במרכז השולחן חור אובאלי מוכר,
מבצבץ עגלגל, מן החור שנפער,
חלקו העליון שוב טופל והוסר,
נחשף, לבנבן, אפרורי ומואר,
התוכן הרך,
קודקודה שנוסר.
דמות איש:
על כסא מרופד בקטיפת ארגמן,
עשוי עץ שגולף בידו של אמן,
את היין מוזג הוא, לאט מגלגל,
לכוס רידְל דוקקת מבדולח,
נוזל.
שולח מבט,
לופת וטעון,
גבו החזק אחורה שעון,
מכוון את זממו אל המוח.
יושב לו,
רפוי ונינוח.
היין נושם, מתפתח בנחת,
בעוד היא נחנקת, בשקט, מתחת.
לגימונת לוגם. פירותי. מתפלפל.
בידו השמאלית,
כפית כסף נוטל.
מעלה מן החומר הרך וטועם.
ממצמץ בשפתיים. חרישית מהמהם.
כמו תמיד,
נהנה ללא כחד.
כואב לי המצח \ לך לא אכפת, \ ממשיך ונוטל עוד כפית, \ עוד אחת,
גמרת, \ סגרת, \ ליקקת כפית, \ עכשיו, \ אל תשכח \ לנגב במפית.

לילה, 1995
| |
| |