אני רוצה לפגוש אותו, פתאום במקרה
אחרי שכבר אשכח אותו כליל
אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה
ילד יפה אהבתי בתל אביב
עומדת אצל חלון ראווה
בתור חיילת מה כבר יכולנו להספיק?
נשקף בזגוגית פתאום הולך וקרב
בתור חיילת אני ידעתי להצחיק
_____________________________________________________________________________________
זה מסובך עכשיו להניח לזה, פשוט לשכוח, ממשיכה לנתח מילה ומשפט, צעד ומבט.
המדפים התרוקנו, ידעת? וודאי שכן!
ביום האחרון כשהכל היה ריק, עמדתי שם והבנתי שעכשיו אוכל להשתחרר.
היכן שהמבטים נפגשו, ערימות של אשפה.
היכן שנאמרה ההערה הראשונה, מתכת קרה.
והמדרגות היו נקיות לשם שינוי, הבדלים היו על השולחן שלי.
ואני ישבתי היכן שנהגת לשבת אתה, כשנזקקת לחיוך,
ושתיתי לחיי, שנעצרו פתאום
באמת חשבתי שעליי לראות את המקום מפורק, כדי שאוכל להרכיב עצמי מחדש
אני רוצה לשכוח את הכל: הרע, הטוב והמקום.
אני כמעט מצליחה. עד שמגיע הלילה, עד שהבוקר מפציע, עד ארוחת הצהריים.
תדע, אין לי כבר תמונה ברורה, הכל הטשטש, חוץ מהרגעים שאחרי, חוץ מהחרטה על מה שלא נאמר.
_____________________________________________________________________________________
פתאום התחיל הקיץ רגעים למנות
ואז כבר באו המשאיות
הוא לא בא לנשיקה כמו יתר הבנים
גם תור לכרטיסים יכול להיות
לא משנה מקום גם זמן לא משנה
ילד יפה אהבתי בתל אביב
ואני הולכת לפגוש אותו לגמרי במקרה
אחרי שכבר אשכח אותו כליל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
