..... |
| 3/2007
 ....
אני לא מעכל שנגמר הבית ספר, איך אני אמצא את עצמי עכשיו? לא תהיה לי יותר הזדמנות להיות בחברת אנשים במשך כמה שעות ביום, לדבר איתם ולבסס את הדימוי העצמי שלי, אבל ברחתי גם מזה ומכל מה שקצת קשה וחיפשתי דרכי קיצור שהביאו אותי בסופו של דבר לתסכול ולבדידות וללילות של כתיבה בבלוג הזה.
אני מרגיש שהעיניים שלי נרדמות, אני גם מרגיש שאני חייב להמשיך לכתוב, רק להשתחרר קצת מהמתח מהחוסר שקט בתוך הראש. אני לא רוצה לפוצץ את הבועה שמלאה בציפיות שלי מהחיים, אני לא רוצה לחזור למציאות ולגלות שהכל לא טוב, שאין חברים אמיתיים, אין בטחון עצמי, אין כיוון, אין שכל, אני לא יודע מה אני בכלל ולא היה לי זמן לגלות. יכול להיות שגם לא יהיה לי זמן לגלות, אני לא רוצה להתחיל לחיות בחיים אפורים שמתחילים בהשקמה ב2 בצהריים ונגמרים בשינה ב5 לפנות בוקר ופה נגמר הכל. חיים של שוטטות ושל ועבודות מזדמנות, אני לא אקח חלק בזה בשום מצב. אני חייב לברוח מהכל... מהמציאות בעיקר, למצוא מציאות אחרת איכשהו, שתתאים לציפיות שלי, אני לא רוצה להיות רגיל ונורמלי כמו כולם, זה פשוט לא בשבילי.
אני רק רוצה לבכות אבל אני מפחד ממה שיהיה אחרי זה, שאני אהיה מחובר לרגשות ואהיה רגיל ו"כמו כולם".
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
