..... |
| 6/2007
 נפשי בגדה בי...
אין דרך להגדיר את מה שהרגשתי היום לכמה רגעים: שברון נפשי, נפש מרוסקת ודכאון מייאש שגרם לי לשקוע כאילו שהצמידו אותי לספינה ששוקעת באמצע האוקיינוס. למזלי אני יכול לברוח מזה בתוך הראש, אני יכול להשים את זה בצד ולהמשיך לחשוב על המשחקי מחשב שלי, על הבריחה מהמציאות, מה שאפשר לדחות למחר - לדחות למחרתיים.
אני מרגיש שחוק, הדלק שלי נגמר. יכול להיות, שהיכולת שלי להתמודד עם העולם תאזול בתקופה הקרובה. אני מרגיש שבור וגמור, כמו סמרטוט שהיה מלא מים, וסחטו ממנו את טיפת המים האחרונה. אני לא יודע אם זאת באשמתי, או אם זאת לא. אני נוטה לחשוב על האופציה הראשונה.
אני מעדיף לחשוב שהכל לא אמיתי, הכל זה בסך הכל עוד סיוט קטן, אני עוד כמה דקות אתעורר למציאות חדשה יותר ורודה, החיים ימשיכו והכל יגמר. אבל רוב הסיכויים שהסיוט הקטן הזה הוא המציאות היום-יומית שלי, קשה לי לכתוב את זה בלי להישבר, אני נשען על המקלדת ומרגיש שאני לא יודע עוד כמה פעמים אני אוכל ללחוץ על המקשים. אני לא יודע איך לתאר את התחושה הזאת, יש לי על הלב לא סתם אבן, אלא סלע ענקית שפשוט גורמת לי לשקוע.
אני לא יודע מה לעשות, אני רוצה לברוח מהמציאות. אני רוצה לנצל את ההודעה הזאת בשביל לבקש ממי שיצר אותי (ואני לא מתכוון לאמא שלי): בבקשה תגרום לזה להפסיק. בבקשה תגרום לי להיות בריא ושלם. בבקשה תגרום לזה שאין לי את מה שאני חושב שיש לי (אתה יודע למה אני מתכוון). אני מתחנן אליך. תגרום לסבל שלי להיגמר.
הייתי רוצה לגמור את ההודעה הזאת בנימה אופטימית, אבל האופטימיות שבתוכי נעלמה למקום כלשהו והיא מסתתרת שם.
אני רק רוצה להתעורר מהסיוט. אני רק רוצה שמישהו יגיד לי שאני חולם עד עכשיו.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
