| 7/2007
 בעוד 12 שעות...
צריך להיות חזק בשביל לשרוד בג'ונגל, חיה פצועה מושכת טורפים.
מחר אני אשב מול הפסיכיאטרית אחרי כמה חודשים של תכנונים. אני לא יודע מה להגיד, אני לא יודע מה הולך לקרות, אני מרגיש את הרגליים שלי רועדות רק שאני חושב על זה, ישנו סיכוי שהפסיכולוגית (קשה לי להגיד את זה, אבל אני אוהב אותה) סיפרה לפסיכיאטרית על הדברים שהפה שלי פלט, אם כן - תהיה בעיה רצינית.
אני לא יודע מה הולך לקרות מחר (על הדף זה נחשב כבר היום), אני מרגיש שבור נפשית שאני חושב על משהו אחר שאני לא רוצה לרשום, אני חייב להטביע את זה עמוק פנימה כמו שמנסים להטביע כדור אבל הוא כל הזמן צף וצף ואני רק מקווה שהוא לא יתפוצץ לי בפרצוף. אני חייב להיות חזק, אני חייב להיות אופטימי ולחשוב שהתקופה הקרובה תהיה טובה (כמה שאני שונא את עצמי אחרי השורה האחרונה שרשמתי).
מחר יכולים לקרות כמה דברים, בעצם - ישנם 2 אפשרויות: או שיהיה נוראי מאוד או שיהיה רק נוראי. חשבתי על האפשרות של פשוט להגיד לה: "תראי, אני מתחרט על זה שהגעתי לכאן, הכל בסדר לבינתיים וניפגש שוב כשהמצב יחמיר" אבל משהו בפנים אומר לי שלא. אני גם לא רוצה להתאשפז או ללכת לבית חולים פסיכיאטרי, זה לא בשבילי, החיים שלי מספיק הרוסים (קשה לתקן דברים בלתי הפיכים ...) והם רק יהרסו עוד יותר, אני רק יטבע עוד יותר בייאוש המתסכל הארור הזה שמקיף אותי מכל פינה ומכל עבר וכל פעם שאני מחייך קצת מבפנים משהו מטביע את החיוך הזה.
נראה לי שיש לי סכיזופרניה, אני כמעט בטוח שיש לי סכיזופרניה אחרי כל מה שאני עובר. אבל למה אני צריך לטפל בזה? אני אפס מגעיל, ארור, שונא את עצמי ואני לא שווה כלום כי אין טעם לטפל בי כמו שאם יהיה ג'וק גוסס על הרצפה אף אחד לא יזמין בשבילו אמבולנס, אבל אני שווה פחות מהג'וק הזה, אני פשוט שונא את עצמי ואני מרגיש את האפסיות שנוזלת מתוכי ואת האכזבה מכל מה שנוצר, זה בכלל לא היה כמו הציפיות שהיו לי, יכול להיות שזה באשמתי ויכול להיות שזה לא - אבל אני חושב שפשוט אף פעם לא יהיה לי טוב, שום דבר כבר לא יעזור.
"בערב ב' כסלו, טרפתי את נפשי, יצאתי את ביתי, אשר אל מול הים. נפשי ביקשה רחם, בתוך מערבולות, אבל אני חולם, אני בתוך חלום, ובחלום אגם שקט בין העצים"
זה בדיוק מה שקורה, קריסת מערכות מבפנים ומבחוץ אבל אני עדיין בתוך בועה מסויימת רק בשביל לא להרגיש את זה. הייתי רוצה שהפסיכיאטרית מחר תביא לי סוג של תרופה אחרת, אמרתי את זה גם לפסיכולוגית והיא גם אמרה שאין - תרופה שתשנה את המציאות. תרופה שאני פשוט מכניס לפה, בולע - ואני נמצא במציאות אחרת. אבל זה לוקש, כל הזמן חשבתי שיש דבר כזה אבל הדבר היחידי שבלעתי זה את השטויות שמפעל השטויות שבראש שלי מייצר.
אני עוד יותר שונא את עצמי, אני רק רוצה לרשום כמה אני שונא את עצמי עוד ועוד אבל זה לא יגמר, בעוד 12 שעות אולי זה יגמר, אולי זה רק יחמיר, אולי זה ישתנה. אני לא יודע מה בדיוק יקרה, אני מאוד פסימי לגבי זה כי יש לי תחושה שהפסיכולוגית דיווחה על הדברים שסיפרתי לה, ואם כן - יכול להיות שיהיו לזה השלכות. אני לא מאמין שאני רושם את זה, אלוהים (יש בי חלק שכבר לא מאמין בך) - תוציא אותי מהבוץ שנכנסתי אליו. אני חייב שתוציא אותי מהבוץ ותנקה אותי ממנו. למה הכנסת אותי אליו? בגלל כל הדברים הרעים שעשיתי? כנראה שכן. אבל אני חייב לאמר לך - הדברים הרעים שעשיתי, יכול להיות שהם רק בגלל שהיה לי רע, ככה הפסיכולוגית אומרת (בעצם, למה שאני אקשיב לדברי הבל האלו?) או שאולי אני פשוט בנאדם עלוב, שמגיע לו לסבול ומגיע לו לאכול מנת מרורים.
אני פשוט לא יודע למה לצפות מחר, אני מקווה לטוב אבל מצפה לרע - אני פשוט יודע שיהיה רע, הלב שלי שוב מתחיל לדפוק ועדיף לחזור למיטה ולשכוח מכל זה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
