..... |
| 7/2007
 .....
אני רוצה לשבת עכשיו מול הפסיכולוגית ולשפוך את ליבי, לדבר על הריקנות שממלאת בעצם כלום. נמאס לי כבר, אני מרגיש לא שייך, בעצם יותר נכון - אני לא מרגיש שייך, אני לא מרגיש כלום. אני לא יכול יותר לתפקד, אני לא יכול יותר להרים את הראש, אני כמעט ולא מסוגל לחייך יותר, אני רוצה להחליף מציאות. לחיות במציאות אחרת, שאני לא אצטרך לחיות בשקר ובמציאות כפולה ועלובה. אני לא אוהב את העולם, לא אוהב את המציאות, אני לא מתאים. אני לא רוצה לחיות חיים שנכפים עליי, אני לא רוצה לחיות בדרך שאחרים רוצים שאני אחיה, אני לא מתאים לעולם. יש כאלו שנולדו מתאימים, ויש כאלו שלא נולדו מתאימים - זאת האמת. אני לא מתאים בכלל, אני לא אוהב לחיות, כלום לא עושה לי טוב. אני חייב כדורים שיעזרו לי, ובקרוב הם יבואו. אני נבלע מבפנים...
כל השבוע אני חושב מה להגיד אצל הפסיכולוגית, עד שמגיע הרגע שאני מתיישב על הכיסא ואז כל מה שחשבתי עליו נעלם. אני רוצה לשבת מולה ברגע זה, לנסות לפתור את הבעיות, אני פשוט לא נהנה מהחיים. אני לא רוצה להתאים את עצמי לאחרים כשאני לא מתאים אליהם, אני לא מסוגל להשתלב או להסתגל בשום מקום, נמאס לי. הפסיכיאטרית אמרה שהיא יודעת מה הבעיה שלי ואי אפשר לפתור אותה, זה משהו מולד. זה רק גורם לי לשקוע עוד יותר, אני רוצה כבר לברוח ולא להתמודד עם שום דבר, כל החיים שלי קורסים לנגד עיניי, אבל אני מתעלם מהכל ורק רואה איך כל יום שעובר המצב נהיה יותר גרוע, ואיך אני נותן לו להיות יותר גרוע, אני פשוט שונא את עצמי.
היהפוך כושי עורו? אני לא יכול לשנות את עצמי, ולא רוצה לשנות את עצמי, העולם ואני נוסעים בשתי כיוונים שונים אבל באותו הנתיב, המצב הזה חייב להשתנות...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
