והוא במלוא הדרו.

"רק עוד יומיים", אני חוזרת ואומרת לעצמי.

רק עוד יומיים עד החופש, רק עוד 6 ימים עד שאני נוסעת לחופש, רק עוד שבועיים עד הסדנא.

אבל מה עד אז?

כן, עוד 6 ימים אני נוסעת לחיפה. והולל להיות לי שם חדר. לבד!

אני אוכל לעשות מסיבות (:

אף פעם לא היה לי חדר לבד.

תמיד הייתי נתקעת בחדר אחד עם אמי הלחוצה ואבי הנוחר

אבל עכשיו?

עכשיו הכל יהיה שונה

והסדנא?

אחרי החגים, יש סדנא כזו באמנות בקניון הזהב.

כל מני סוגים של אמנות.

וכבר מהחופש הגדול אני מתה ללכת.

לעשות משו. להוציא את היצירתיות שבי. את האנרגיות התקועות שכ"כ רוצות לצאת, אבל לא יודעות איך.

****************************

היום היה כיף בבצפר.

דיברתי עם מלא אנשים בהפסקה. באו אליי ולחברה שלי איזה שני אנשים, בטענה שהם רוצים לשבת על הספסל.

אבל הם סתם עמדו שם, חייכו כמו דבילים וניסו לדבר איתנו

זה היה נחמד, משום מה (:

וגם השיעורים עברו סבבה. היה בוחן בהסטוריה בשעה הראשונה <אבל התחלנו בתשע> והיה "בסדר".

ובמבחן במתמטיקה היה 60 אחד.

בסדר.

חשבתי שיהיה יותר גרוע.

דווקא ביטחון עצמי נמוך זה טוב.

אתה אומר לעצמך-"הלך גרוע" "אני טיפש" "אני אכשל".

מכין את עצמך לגרוע מכל.

והופ!

אתה שמח מציון כמו 60.