בהעדר כותרות נורמליות לפוסטים, החלטתי להעניק לכל פוסט שם משלו. זהו, למשל, כמו שאולי מרמזת הכותרת, סטיבן. סטיבן בטוח שתהנו מחברתו. ואם לא, הוא יכריח אתכם לשבת בחדר סגור, צבוע בכתום זוהר, ולשמוע את השיר של קולד וור קידס מהפרסומת של פוקס [זה היה פוקס, כן?] בלופים. הרבה מאוד לופים.
I don't recommend.
*הולכת לסלון*
*נעצרת באמצע הדרך*
*מבט חלי*
*תוהה למה בכלל הלכתי לשם*
זה קורה לי יותר מדי פעמים בזמן האחרון.
יש לי מגן 87 בקרינה וחומר ו88 בחשמל. ואפילו לא הוסיפו לי המוני נקודות כמו שנה שעברה. אני גאה בעצמי.
כרגע אני שומעת גרסה מאוד מוזרה של הקרפטנטרס לTicket To Ride של הביטלס. הם שינו את הלחן לגמרי. עד שקלטתי שאני מכירה את המילים, לא הבנתי איך השיר הזה הגיע לביטלס רדיו. זה מוזר.
יש לי גם עיצוב חדש. אני מחבבת ביותר את הצבעים האלה. וגם את התמונה. זאת אחת מהתמונות שלי שאני הכי גאה בהן.
אני חייבת למצוא תעסוקה כלשהיא שהיא לא מחשב-טלוויזיה-מוזיקה-ספר.
בהתחשב בעובדה שלעצלנות שלי יש גבול מטושטש ביותר, על גבול הבלתי נראה, זה כ"כ לא הולך לקרות.
לפני כשנה הווינדוס הכריז ברוב חגיגיות שהוא מזויף. הוא עדיין חושב ככה. לא הגיע הזמן למצוא פסיכיאטר כבר?
ביום שני סוף סוף הבגרות בפיזיקה. החופש נראה קרוב מתמיד. ואם אני לא אצטרך מועדי ב', הוא יגיע עוד יותר מוקדם.
ה-ל-ל-ו-י-ה!
יש לי שני ציורים שהתחלתי ולא סיימתי. בהתחשב בעובדה שלעצלנות שלי יש גבול מטושטש ביותר, על גבול הבלתי נראה, ובעובדה שהביטחון העצמי שלי לא בדיוק מרקיע שחקים לאחרונה, אני כ"כ לא הולכת לסיים אותם. לפחות לא בעתיד הקרוב.
אני משועממת. כשאני משועממת, מצב הרוח שלי בורח מחמת הזעם, יחד איתו גם הביטחון העצמי, ובמקומם מופיעות כל מני פוביות מוזרות. וזה לא בדיוק עוזר למישהי שגם ככה מפחדת מכל דבר שזז [או יותר נכון, שלא זז. כדי לא להביך את עצמי יותר מדי, אני רק אגיד שמדרגות הן דבר שטני ומיותר למדי. טוב, נו, יש אנשים במצב גרוע יותר ממני. כאלה שמפחדים מהספרה 8, למשל.].
כבר אמרתי שבריטים הם עם גאוני?
וואו. עדכנתי בהפרש של יום מהעדכון הקודם, ואף אחד אפילו לא הכריח אותי!
אני לא בטוחה שזה כ"כ טוב, though.
ובנימה אופטימית זו,
ערבטוב,
ג'ורג', שיש לה מגן 87 בקרינה וחומר ומגן 88 בחשמל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
