עד כמה החיים יכולים להיות בלי תקווה למשהו.

כמה אשליות,

כמה ציפיות,  

כמה פרידות,

כמה נשיקות,

כמה התלבטויות,

כמה ביזבוזים,

כמה תקוות,

כמה הפתעות

וכמה אכזבות.

זו היא מהות החיים בשבילי.

כשהייתה לי דרך להכיר מישהו, והכרתי ובסוף קיבלתי מה שרציתי, הייתי קצת סקרן, רציתי לנסות, לדעת איך זה פועל, לגלות את הדבר הנחשק הזה שהרבה אפילו לא יכולים לדבר עליו, לחטאות גם, לתת קצת למען סיפוק צרכיך, להנות עד כמה שאפשר ומותר, להתנסות ב"כיף" הזה שכולם מדברים עליו.

אומנם זאת לא הייתה המטרה הרשמית שלי אבל חשבתי שאולי זה יכול לתת לי משהו יותר חשוב, אולי דרך זה אמצא משהו יותר רצוי, כמו אהבה.

עשיתי את זה, כמה פעמים.

עשיתי :

פגישות, הכירויות, נשיקות, התחרמנויות, חיבוקים, יותר מזה( במילה הפשוטה סקס). 

כלום, אבל כלום לא נתן לי או מצא לי את מה שרציתי.

היו רגעים נחמדים

היו רגעים נעימים

היו רגעים רומנטיים

היו רגעים יותר מידי אינטימיים

היה כל מה שיש, מהטעימה הראשונה.

ומהטעימה הזו אני יכול להגיד שאלא היו רק רגעים.

הבנתי שכל זה שווה לזבל אחד גדול, או אפילו לא שווה לכלום.

הבנתי שאין לי עוד מה לחפש כי אין בשבילי כלום. ולא היה ולא יהיה.

אז נשאר לי רק לחכות לבגרותי המלאה ששם אולי אמצא לי אישה מתאימה, אישה מדהימה, אולי תיהיה לי משפחה נחמדה, אולי יהיה לי עסק טוב ופרנסה טובה, אולי הגיע לדרגה הגבוה של התהילה. או אולי אשאר מי שאני מתפרנס מעבודה זולה וחיי בתוך דירה להשכיר קטנה וחסרת משמעות. זה יהיה נורא. לא בשביל זה רציתי לבוא לעולם הזה ולעבור הכל בשביל להיות אפס.

לכל איש יש עם מי להיות, עם מי לדבר, עם מי להתחבר.

כשהייתי במוצאי שבת בת"א כשהלכתי לברנוער הרגשתי כל כך לבד וכל כך עלוב ולהסתכל ולצפות בקהילה שאתה שייך לה ובה אפילו לא מקבלים אותך.

כולם היו אסופים ומגובשים בקבוצות רק אני ישבתי לבד וכשהתקרבתי והייתי לייד אנשים הם כאילו סיננו אותי או משהו וחוץ משלום לא דיברו איתי בכלל כי היה להם כבר עם מי לדבר ולספר הכל.

לכל אחד יש את החשוב שלו, שאיתו הוא מספר ועושה הכל ודרכו הוא יכול לדבר ולהשתתף עם שאר האנשים.

ולי? למה לא?

כנראה לא מגיע לי. אבל מה עשיתי שזה ככה..

היה שם מישהו נחמד, שחשבתי שאולי אני יכול לדבר איתו ולנסות להיות איתו הרבה, אבל הוא תמיד ברך איכשהו אז החלטתי לוותר,אבל הוא היה כל כך נחמד שפשוט באסב שלא הצלחתי.

מנסה לשכוח ולא לרצות יותר כלום, חברים, לימודים, קהילה שיכולה להשוות אותי אליה.

לא מצליח לי.

רוצה מישהו אחד כזה, אין כזה שתמיד יוכל לדבר איתך מתי שתרצה ושהוא ירצה תמיד לדבר איתך, כי איתי אין על מה לדבר. למרות שזה לא נכון.