אומרים שזה דבר גדול

אומרים שאם אתה נתפס בה אתה לא יכול לברוח

אומרים שזה דבר ניצחי, למרות שאני בטוח שלא.

ראיתי הרבה אהבות בחיים שלי, אהבות אמיתיות, כאלה שמביאות לבכי

היו כמובן כמו לרובכם טלנובלות שצפיתי, סרטים וכמובן החיים האמיתיים.

יש לי הרבה חברים וחברות שלהם יש אהבה.

אני רואה אותם ביום יום ואני פשוט מופתע איך זה לא נפסק

אבל כמובן שיש כאלה שאני רואה שזה כן נפסק ונגמר, ואפילו אם היא כל כך חזקה.

לי היו גם כמה אהבות, אומנם רק מהצד שלי אבל היו.

אבל אני לא קורה לזה אהבה, כי אהבה אמיתית זה כאשר זה בה משתי הצדדים ואפשר להנות מזה.

כי אם אי אפשר אז זה לא באמת אהבה.

אני הייתי מאוהב עד מעל הראש, וזאת הייתה באמת חתיכת רגש שתפסה את רוב מחשבותיי, אני חושב שהיו רק 3 פעמים, שפעמיים מתוכם זו הייתה אהבה כלפי בנות, בנות מדהימות. זה התחיל מהחופש הגדול של כיתה ו' (כשהייתי אמור לעלות ל-ז'. לא הפסקתי לחלום על מישהי מהכיתה של ו'. קראו לה שירן, היא הייתה יפה, לפחות לטעמי, היא הייתה הכי חכמה ביסודי וכך זה נשאר גם בחטיבה. הייתה לה כריזמה מיוחדת, רישה מתוקה, כזאת עדינה אבל מצד שני הייתה יכולה לשלוט בך בקלות. לא הייתי יכול להפסיק לחשוב עליה אפילו פעם כתבתי לה מכתב אהבה, אבל בסוף מרוב בושה לא שלחתי. כשהייתי מטייל בהפסקות, ורואה אותה הייתי מדמיין אותנו מתחנים ומנהלים חיים מדהימים ביחד. לא אהמנתי שזה קורה לי. אבל אם הזמן ובכיתה ח' כבר היא יצאה לי מהראש זה בטח היה בגלל שלא ראיתי אותה כל הזמן כי היא למדה בכיתה אחרת. וזה פשוט עבר, למרות כשעכשיו אני רואה אותה נזכרת אצלי המתיקות  של פעם. הפעם השנייה התחילה בכיתה ט', לילדה הזאת קראו טלאל, והיא הייתה אחת המדהימות שהכרתי, לטעמי היא נראה פשוט מדהים. בכיתה ז' אפילו לא הסתכלתי לכיוונה אבל אחר כך זה התחיל לקבל טעם. היא הייתה כזאת משוגעת, אימפולסיבית חסרת מעצורים, וזה מה שאהבתי בה. אני יכול אפילו לתת לכם תיאור מושלם שלה. היא הייתה דומה לקמילה למי שראה ממכם "המורדים" הייתה מורדת בכל דבר, מאוד חכמה, וחזקה. העוצמתיות אצל בנות כבש אותי, וזה מה שהיה אצלה. הדבר הכי חזק שיכול לכבוש אותי אצל בנות, וזה כוח ועוצמה. אני אוהב כאלה שיודעות מה הם רוצות והיא הייתה אחת מאלה. נפלה תמיד על הרגליים. לא הייתי יכול להפסיק לחשוב עלייה. אף פעם, אפילו לא בבית, הייתי מטורף עלייה, חולה עלייה.

התקרבתי אלייה הרבה במהלך השניים ונהפכנו לחברים טובים. אבל אף פעם לא אעזתי לחשוף את מה שהרגשתי כלפייה. בתחילה כיתה י' זה התחיל להרחיק ולהישכח. עד שבסוף כיתה ט' היא יצאה לי מהראש, זה אולי בגלל עוד ילדה שהצליחה לכבוש אותי וזה התבלגן אז פשוט הכל התבלגן ופשוט לא רציתי כלום מהן.

בכיתה י' התחילה מגמת הבנים, התחלתי להבין מה הטעם שלי בגברים והתחלתי להכנס לזה, למרות שזה היה תמיד וכל הזמן הבטתי בכיוונים שונים וחשקתי בהרבה בנים, ונמשכתי יותר לבנים. אבל פשוט בכיתה י' זה ממש יתעצם. ובמיוחד כשראיתי את הבלונדיני בעל העיניים הכחולות המדהים שהכרתי בכיתה שהפך במהרה לחבר טוב מאוד.

ומאז התאהבתי והרגשתי משהו גדול כלפי בן. אבל אז ככל הנראה זה ממש התערפל ועבר.

ולבסוף נשאלת השאלה האם כל אלה היו באמת אהבות? אני כמעט בטוח שכן. אבל לפי מה שאני למד מהעולם ממש בימים אלה אני חושב או שהאהבה היא דבר חזק יותר בהרבה או שהיא פשוט לא קיימת.

אני לא חושב שאוכל להתאהב במישהו או במישהי שוב אני לא מאמין בזה יותר כי זה לא הגיוני. כי כל מה שאני מרגיש כלפייהם זה לרוב משיכה והדלקות שחולפת. אולי היו גם כמה פעמים שהרגשתי יותר מהדלקות אבל זה תמיד עובר.

עכשיו אני שואל את עצמי רק שאלה אחת שחוזרת על עצמה, ואשמח שמישהו יענה לי עלייה.

מה זאת אהבה? היא קיימת בכלל?

?