יום הזיכרון.

הופעתי ביום שני בעצרת של העיר.

זה היה בפארק הכי גדול בעיר, היו שם איזה 3000 איש מינימום.

ושרתי עם להקתי.

היה פשוט מדהים. זה היה ערב, אנחנו היינו תמיד על הבמה ולא ירדנו ממנה

היו הרבה מאוד אנשים חשובים. כל האלפי איש האלה הביטו רק בנו.

שרנו בעצרת שלוש שירים:

"מישהו"

"ירושלים של זהב"

ואת התקווה.

היה שקט, לילה, רוח קרירה נושבת, מעלינו יש עץ שפרחיו נופלים.

אני הרגשתי בעננים כששרתי. חשבתי שאני שר לבד. שאין מסביבי אף אחד. קולי הושמע בכל רחבי העיר. המכוניות עצרו תנועתם (אולי בגלל מוכניות המשטרה שחסמו את הרחובות) זו הייתה אחת החווית הכי גדולות שהיו לי בחיים. לאחר מכן נסענו להיכל התרבות ששמה היה את האירוע המרכזי. טקס שירים ליום הזיכרון. שם שרנו 6 שירים ששתיים מהם עם  אומן מפורסם. היו שם הרבה אומנים מפורסמים נוספים אמרו לנו שאנחנו מאוד מוכשרים. בקהל היו גם הרבה מאוד אנשים. האירוע שודר בטלוויזיה.

בכל מקרה אני נהנתי עד דמעות. רק הכי מבאס היה שאחרי כל שיר לא מחו לנו כפיים. אוף, נו טוב, בכל זאת -יום זיכרון.

הייתי אתמול, יום העצמאות לראשונה במועדון הגייז "התאטרון".

זה קרה בזכות עזרתו של חבר טוב ^ ^ שעזר לי למצוא עם מי להיות.

אז הגעתי לתל אביב, תחנת אוטובוסים בתחנה המרכזית.

לא הייתי בטוח איזה קו לקחת עד שראיתי חבורת אוחצ'ות שהתנהגו כמו הומואים גמורים. האמת הם דיי הגעילו, כי הם היו הומואים הומואים =/

אז החלטתי שאני נמצא במקום הנכון.

כעבור כמה זמן הגעתי למקום. חיכיתי לחברים שהייתי אמור להיכנס איתם.

חיכיתי דיי הרבה זמן.

פגשתי שם את הראשון שלי. הוא רצה לעזור לי להיכנס אבל אמרתי שאני מחכה לחברים. והוא נכנס ואמר שאם אני רוצה להיכנס שאני אתקשר אליו והוא יעזור לי.

אבל נישארתי לחכות. כעבור חצי שעה בערך הם הגיעו. הלכנו לשתות קודם. אני שתיתי רק חצי כוס עם מישהו. זה הספיק לי בערך...

לאחר מכן נכנסנו לשם, לא ביקשו ממני למזלי ת"ז.

שידכו לי "חבר" שמה. הוא היה דיי חמוד, היו לו עיניים ירוקות כאלה ושיער ארוך.

הוא היה דרום אמריקני, בן 18. האמת שלא ממש הטעם שלי, אבל היה ממש  וחמוד.

רקדתי איתו לרוב. רציתי לעזוב אותו וללכת לחפש מישהו שהכרתי אבל לא יכולתי כי הייתי קשור אליו. אוף.

היו שם הרבה אנשים יפים. לא עזר לי רק לבהות בהם.

אם רק הייתי שותה קצת יותר הייתי אוליי מצליח למצוא לי מישהו. כי אז היה לי פי אלף ביטחון ממה שהיה לי. אבל נו טוב, אולי בחופש הגדול.

אבל לפחות למדתי מכמה שמה איך להתחיל עם אנשים :)

איתי התחילו כמה אבל לא היו ממש מיוחדים ויותר מידי מסטולים, אז דחיתי לרוב.

טיילנו גם בחוץ, ראיתי איך אנשים מתחילים ככה סתם עם אנשים ובסוף מתנשקים איתם. וקינאתי, כי גם אני רציתי לנסות, אבל תפסו כבר את ההכי שווים ואז לא רציתי לנסות את אותו תריק פעם שנייה. כי אני לא מעתיקן.

הכרתי שם מישהו ממש ממש חמוד ^ ^ היה לו חבר אבל. אבל הוא היה מה זה חמודד פשוט הטעם שלי. השארתי לו טלפון. אוף אבל אני בטוח שלא נפגש שוב. אבל הוא היה מה זה חתיךך. הוא ניגש אליי והתחיל לדבר איתי כל פעם כשראה אותי. הוא בן 18 גר לבד בתל אביב.

למה היה לו חבר לעזאזל. וראיתי את חבר שלו מתנשק עם אחר ולא אמרתי לו.

אחר כך הוא וחבר שלו הלכו לים וניפרדנו. הוא רצה שאני יבוא איתם ובדרך הם יראו לי את הדרך לתחנה למוניות לתחנה מרכזית. אבל הייתי צריך לקחת משהו ממישהו שנתתי לו לשמור לי.

ב-שש זה נגמר והתחלנו ללכת לכיוון התחנה, חיכינו הרבה למונית, בסוף מצאנו אחת.

הגעתי הבייתה בסביבות 7 וחצי עייף מוות. ישנתי בערך עד 3 ואז יצאנו עם המשפחה לבית שמן. היה כיף. חזרנו והתחלתי ללמוד למתכונת שלי במטמתיקה.

אני חייב להתחיל ללמוד חזק. אני מקווה להספיק ללמוד טוב, כי אני חייב להצליח במתכונת הזו כי הציון שלי עד כה מה זה לא מספיק.

טוב, נראה כבר מה יהיה...

לילה טוב!