מפתיע

חתיכת מטומטם, דביל, אידיוט, בור ועם ארץ.

כל כך הרבה תיאורים לאיוולת ושום דבר לא יספיק כדי לתאר את כמות הרוע שזרעת לי בחיים. באמת שהרסת לי את הנשמה, לך כבר.

אני לא רוצה לשמוע ממך, או עליך. ואם המטרה שלך זה לסכסך ביני לבין החברות הטובות שלי אולי כדאי שתצמצם מרחק, כי אף אחת כאן לא מעוניינת לשמוע את הקול הבכייני שלך.

הנשמה שלי מלאה בחורים ממך, וגם אליהם אתה לא מפסיק להיכנס ולהציק. אני מרגישה מזוהמת מפנים בגללך.

אתה כמו סרטן עם המוני גרורות. ואני לא מצליחה לכרות אותך ממני, ואני כל כך חפצה בזה. אוי, כמה שהייתי שמחה אם לא הייתי מכירה בך.

תשנן את זה: בחיים שלי לא אהבתי אותך, אתה לא עומד בסטנדרט אחד מיני רבים שיש לי, אתה כל כך עיוור שאתה אפילו לא שם לב לזה. אתה לא היית נסיך, אתה כינית את עצמך "הנסיך הקטן", אתה לא הייתי אהוב, אתה האמנת במשהו שלא היה קיים, אתה לא הייתי חשוב - אתה אפס.

האדם היחיד שאי פעם אהבתי בחיי הוא תומר. כל דבר שנכתב למענו היה מהלב, כל דבר שנתתי לו היה מבפנים, כל דבר היה עם משמעות עצומה שאתה אף פעם לא חווית.

אתה סך הכל ריאבונד, וגם בתחום הזה אתה לא יוצלח.

אני יכולה להמשיך "לפתוח את הפה המסריח" שלי כלשונך, אבל אני מעדיפה להתמקד בטוב ולא ברע, ולא בטוב שלנו, כי אין דבר כזה, זאת פיקציה שלך. אגב, פיקציה זה המצאה דמיונית, אתה בטח לא מבין את המילה הזאת.

הטוב שלי עם תומר, לא אכפת לי מה אחרים יגידו, אחרים לא יודעים מה היה לנו בחדרי חדרים. אני יודעת שיום אחד אנחנו נתחתן ותהיה לנו את החתונה הכי יפה בעולם. תומר ואני זה חוק טבע.

איך עשיתי את הטעות הזה? איך הייתי כל כך טיפשה בשביל להעדיף אותך עליו? לכמה אנשים בחיים יש את ההזדמנות לפגוש את האדם שהם באמת אוהבים ולחלוק איתו חיים איך העזתי לזרוק את ההזדמנות הזאת בשביל איזה כלומניק מהצפון עם עיניים כחולות?

אחרי המלחמה הוא לא יחזור

עם חיוך, עם מדים בלויים, עם אדמת לבנון על הידיים, עם צבע הסוואה על הפנים, עם נעלי צבא אדומות, עם קיטבג עמוס כביסה מלוכלכת, עם עייפות מצטברת, עם געגועים לאוכל של בית, עם כמיהה לחיבוק אוהב של אימא, עם סיפורי מלחמה, או סיפורים של החברה, עם הפק"ל קפה, עם הגיטרה, עם מחברת השירים.

אחרי המלחמה הוא לא יחזור

לא יחזור לתת לכולם, לא יחזור לכתוב במחברת, לא יחזור  לחייך בלי תמורה, לא יחזור לעבוד בלי הפסקה, לא יחזור להכיר עוד אנשים חדשים, לא יחזור לשיר אייל גולן, לא יחזור לאהוב כמו שצריך, לא יחזור להרגיע את חגי, לא יחזור להתנהג כמו ילד, לא יחזור להמשיך ללמוד תקשורת, לא יחזור להגשים חלומות.

אחרי המלחמה הוא לא יחזור

הוא לא יחזור, כי הוא חזר כבר, בארון עם דגל ישראל עליו. הוא לא יחזור, כי הוא עסוק בלשמור עלינו מלמעלה. הוא לא יחזור, כי הדם שלו נמצא בכפר גלעדי. הוא לא יחזור, כי אלוהים לוקח את הטובים. הוא לא יחזור, כי כנראה שאת הטוב שלו הוא כבר הפיץ.

אחרי המלחמה הוא לא יחזור

רועי שלי,

לא הספקתי

לתת לך

חיבוק