בסופו של דבר המלחמה הזו לא תשנה את המצב באופן מהותי.סביר מאוד שהיא תביא לשקט יחסי - כלומר מינימום של פעולות אלימות בשני הצדדים. יתכן אפילו שהשקט הזה יארך זמן רב, אולי שנה ויותר.
אבל המלחמה הזו לא תביא לשלום. לא לשלום במובן הרחב של העיניין, במשמעות של נכתת חרבותינו לאיתים. לא במשמעות שנוכל לחיות יחד, זה עם זה. לא במשמעות, כמה נדוש, של גר זאב עם כבש.
בסופו של דבר אנחנו ניגרר לעוד סבב של אלימות עם הפלסטינים.
הרי חמאס ימצא דרך להמשיך ולהתחמש, ואין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות נגד זה. וגם אם נבודד את הרצועה מן העולם החיצון, נסגור אותה הרמטית וננקה אותה מאמל"ח, הרי שהאיום יגיע ממקום אחר - אנחנו לא יכולים לפרז את כל המזרח התיכון, ובמציאות שלנו גם מטורף באיראן יכול ללחוץ על הכפתור האדום ולשלוח את כולנו לעזאזל.
ומדוע כל זה...? מדוע לא יהיה שלום?
משום שהפלסטינים לא יוותרו על התביעה הצודקת שלהם לעצמאות, לריבונות, להגדרה עצמית ולחיים בכבוד שאינם תחת כיבוש. אגרוף הברזל הרצחני של ישראל יכול להמשיך ולהלום בהם, גופות יערמו משני צידי הסכסוך הזה (הערמה שלהם תהיה גדולה יותר), והם לא יוותרו על הכמיהה האינהרטית של כל לאום להיות אדון לעצמו.
אין לפרש את דברי כתמיכה בדרכי הפעולה של החמאס ודומיו, בטרור, ברצח ובהפחדה. בשמונה השנים האחרונות יצא לי להיות בדרום, וגם אני חוויתי את הנפילות והקסאמים. אף על פי שלא חייתי שם תקופה משמעותית, אני יכול להגיד שזה לא צודק שאנשים נאלצו לחיות ככה אפילו יום אחד. אבל, אני יכול להבין שהמאבק הפלסטיני, בבסיסו הרעיוני, הוא צודק. הם זכאים למדינה כשם שאנחנו, הם זכאים לריבונות כשם שאנחנו והם זכאים להיאבק על זכותם זו.
הפתרון היחיד לסכסוך המתמשך זה כמעט 100 שנים (אם אתה מחשיב את תחילת הסכסוך במאורעות תרפ"א-1921) הוא מדיני, לא צבאי. הפתרון הוא בהסכם כתוב וחתום שיכובד ע"י כל הצדדים ויוכר ע"י גופים בינלאומיים. הפיתרון הוא בהידברות - כן, גם עם חמאס. כן, גם אם זה אומר להכיר בו כנציג העם הפלסטיני.
והרי הוא כזה, לא? אנחנו אלה שהתעקשנו לכפות את הדמוקרטיה עליהם, והם בחרו בחמאס. חמאס כעת הוא הנציגות הנבחרת של העם הפלסטיני, לא פת"ח המנותק, הוא זה שמייצג את שכבות העם, והסכם מחייב יכול להחתם רק עם נבחרים המייצגים את עמם. ההתעקשות הישראלית לא להכיר בחמאס לאחר שזה נבחר בתהליך שישראל התעקשה עליו רק פוגע בישראל. נכון שחמאס הוא ארגון טרור, ונכון ששאיפותיו חלות על כל ארץ ישראל שממערב לירדן, אבל אין ארגון אחר שמייצג כרגע נאמנה את הפלסטינים, ואין לנו ברירה אלה להידבר עימו. הטיעון המנצח והמוכח היסטורית הוא שאחרי שנפיל את חמאס יבוא מישהו יותר גרוע. הפלסטינים, ביאושם, רק הולכים ומקצינים.
הפתרון הוא בהסדר קבע. שלום.
המלחמה הזו הפכה מצודקת לפושעת.
המלחמה, שהחלה בתור מבצע "כירוגי" לטיפול באיום הקסאמים על אזרחינו, הפכה למלחמה רחבת היקף השואפת "להפיל את שלטון חמאס" ו"ללמדו לקח" (והרי שני הדברים האלה סותרים), ובתוך כך אנחנו מוצאים את עצמנו כובשים מחדש את הרצועה שעזבנו ובצדק מוחלט לפני שלוש שנים. כובשים והורגים אוכלוסיה גדולה מאוד, ומחזירים את הגלגל אחורנית.
היינו צריכים לעצור לפני הכניסה הקרקעית, לאחר שירי הטילים הופחת משמעותית - וגם אם הוא לא נעצר לגמרי. לפני שאנחנו הולכים למהלך שכרגע אין ממנו דרך חזרה, היינו צריכים לתת לזירה המדינית לפתור את העיניין, להגיע להסדר. המבצע, שתפקידו ליצור את התנאים המדיניים להבשלת הסדר (וכמה עצוב שצריך לעשות את זה מכוונת של אף-16), היה צריך להיעצר כאשר התנאים האלה נוצרו. מטרתנו, כפי שהגנרלים מכריזים, היא לא המלחמה, היא לא ההרג והכיבוש, היא השלום.
להילחם למען השלום, ואני באמת מאמין בזה.
כרגע אנחנו תקועים. אנחנו תמיד יודעים לעשות את זה לעצמנו. להישתכר מעוצמת הכוח הצבאי שיש לנו על אוכלוסיה חלשה וחסרת מגן כמו תושבי הרצועה, לשכוח לשים מעצורים, גבולות, לשכוח שהמלחמה היא הכלי, האמצעי, ולא המטרה
אנחנו לא יכולים לצאת כרגע מעזה בלי ש"השגנו" משהו. מוראלית, תדמיתית ומדינית זה לא נכון. אז אנחנו תקועים.
ובינתיים המלחמה הזו רק פוגעת בישראל. המספרים הם לא פורפרציונאליים - יותר מ-1000 הרוגים פלסטינים, בקושי מעל עשרה ישראלים גם אם מחשיבים את החיילים. העולם מתחיל לפקפק, ובצדק, במניעים האמיתיים שהיו לישראל ביציאה למבצע הזה. הלגיטימציה של המלחמה יורדת, בחוץ ובבית, והסיכוי שלנו להגיע להסדר שיטיב עימנו הולך וקטן.
לדעתי על ישראל להפנות את מירב הפוקוס שלה לזירה הבינלאומית, ולזרז את המגעים להסכם, לפני שיהיה מאוחר מידי.
לסיים את המלחמה, אפילו לא בהסדר אידיאלי, אבל לסיים אותה עכשיו. לסיים את ההרג בעזה ובשדרות.
כל הסדר, דרך אגב, צריך לכלול את פתיחת המעברים ושחרור אסירים מצידנו, ושקט ארוך, הפסקת ההברחות ושחרור גלעד שליט מצידם.
שלום עלינו ועל כל בית ישראל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
