זהו, אני בת 25.
חושבין עם עצמי, לאן הגעתי לעומת מה שהיתי.
ילדת רחוב, כמה אנשים שהכרתי מהשיטוטים, כמה שהיתי חולה...כמה תמימה..כמה שהיה לי עצוב..כמה בכיתי יאאלה...כמה פעמים שהאשימו אותי שגנבתי או עשיתי פשע רק מפני שאני זרוקה בלי אבא ואמא, סתם האשימו ...
וכמה למדתי ולמדתי ולמדתי ...ולמדתי לא לשפוט, למדתי ששקר עוצר את קיצורי הדרך להצלחה ורק כשאדם אמיתי הוא באמת יכול להצליח..
אז מי אני ? עדיין אותם מחשבות? מה השתנה אצלי? לכמה אנשים נתתי יד, אפשרות לעזור לי ?
ובכל זאת, דבר אחד לא השתנה בי נשאר לי אותו החלום .
את מי הכרתי בזמן הזה? מי עזר ונכנס לי לחיים ועדיין באופן הכי קסום שניתן לתאר ?..
מיכל מרמת גן, שרון איילון, ארז מאזור, יעל בן דב, מתנדבים מכל הארץ, מהבית חולים אנשי הנהלה(חנית) ושאר נוספים..
דויד גוטמן, דויד מבוגר אחר, נזכרתי באשה אחת שהיתה מוציאה אותי ועוד בן אחד שהיא אימצה מבית השנטי לא זוכרת את שמה...
היתה לוקחת אותי ואותו לטיול של העבודה שלה... הלוואי שיכלתי לאתר אותה..... היא עבדה בחברת תרופות...
היתי רוצה לאתר אותה ולפגש אותה ולומר לה שאני עובדת וגרה בדירה משלי
ולמה היא אימצה רק את הבן ולא... (אותי? למשל....)ולתת לה חיבוק ענקי.
ועכשיו מה?
מה נהיה ממני היום?
מארגנת אנשים וביחד נעשה שמח לכאלה שעצוב להם.. לכאלה זמניים יותר מאיתנו. ולמה אני לא עושה זאת בסתר?
משום שאני היתי כזאת ובמקום מסויים מתרפאת בכל ארוע שאני מצליחה להרים. אני מתגאה שלא לקחתי סמים ולא הושפעתי מילדיי הרחוב לרדת לשפל, שלא יצאתי היום גנבת, שלא פתחו לי תיק במשטרה ושלא הסתבכתי במשהו פלילי, שלא שמור בליבי סוד ענק שעוצר את חיי מלהתקדם ..שלא התפטתי לאקסטות ושמרתי על אופי משל עצמי, לכן, אני מתגאה ומספרת על מה שאני עושה בגאווה.
עדיין חולמת להגשים את עצמי ולחזור ככתבת בעיתון , כתבת שטח בטלויזיה....להופיע עם השירים שלי ולהקליט אותם באולפן.
אני אלך לבקר בבית השנטי . תמיד שאני נכנסת לשם, אני מרגישה ילדה שאוהבים ללא תנאים :)
מזל טוב לי ולכו תדעו, אולי סבתא שלי מלמעלה שומעת את הכשרון שלי שמתקדם עם הזמן ונשאר עקשן ופשוט השנה תושיט לי יד בדרך קסומה כמו שאר הדרכים שנפגשו דרכיי עם אנשים שונים עם רמות של תודעה גבוהות וחלומי יוגשם ויהיה לי כל כך טוב בלב..אולי השנה הזאת תהייה שלי?
מזל טוב לי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
