פעם לקחתי מחברת עיפרון וישר כתבתי.
אח"כ שהתחלתי להיות כתבת נוער ב"הד הקריות" ,
רוני לנגרמן העורכת שלי לשעבר לימדה אותי להקליד ישר למחשב.
זה התחיל מזה שעדיין ישבתי וכתבתי במחברת וא"חכ העברתי הכל למחשב
(ממש התעקשתי להמשיך לכתב ידנית)
הגעתי למצב שהיום הכתב יד שלי נראה כמו של אחת חסרת סבלנות, מגעיל, רוצה רק לסיים את המשפט ולא משנה
לו אם יבינו אותו או לא.
לא שכחתי לכתוב !!(איזה מזל..) אלא השתנתה לי הכתב יד לשלילה.
מאז שהפסקתי לכתוב בעט על דף עברו המון שנים.
תראו, אני נכנסת למחשב כותבת יוצא לי כבר לבד כתב יד יפה ויש אפילו אופציה לבחור צורה של כתב ותמונה לידו,
זה נראה יפה ומסודר אז בשביל מה להתאמץ ידנית?
מפחיד אותי שהיום ילדים קטנים בבית ספר ישר מקלידים עבודות למורה , 
זה באיזה מקום מנוון את התירגול של הכתיבה שלנו. מנוון את המח.אני לא רופאה אבל אני הוכחה לזה.
פעם גם המורות היו לוקחות מחברות לבדיקה זוכרים? לראות שהכל מסודר וקריא..היום הן לוקחות קלסרים שהכל מוקלד:)
מענין מה היה אומר עלי איילון בן יוסף, הוא אחד שלפי כתב היד מפענח את האופי של האדם.
בטוח היה אומר "לא יציבה כי הכתב שלה יכול בבוקר להיות יפה ובצהרים יכול להיות לצד ובערב יכול להיות שכל מילה תקח כיוון אחר.."
אבל מה , מודעות היא המילה הכי טובה . 
אז שמתי לב לזה ואני מניחה שאני לא זקוקה לכתוב כיום מהלוח כי אני עברתי את שלב הלימודים ברוך השם
חוץ ממילים לשירים שלי (כי תוים אני לא יודעת) ואת הכתב יד שלי אני לפעמים לא מבינה..ולא מזהה..
אני בכל זאת בוחרת במחשב כמקור להקלדות אבל מרגישה על בשרי את הנזק כשמשווה לעבר.
שלכם אוהבת תמיד
אור גל 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
