חוזר הביתה אחרי עוד יום מתיש, זורק את המעיל על הכורסא, מעיף את המפתחות על השולחן הקטן ליד הבר במטבח.
מתיישב בכורסא האדמומית הנוחה, לוקח את השלט, מדליק טלוויזיה.
איזה כיף שזה יום שני, זה היום האהוב עליך בלוח השידורים.
יושב שעות ואחרי שמאסת בה עברת לחברך הטוב- המחשב הנייד, לבדוק אם יש חדש מעבר לים ואפילו אם התחדש משהו במרחק נסיעה של שעה ממך.
הלכת להכין אוכל, כמו שרק אתה יודע, וזללת מנת קרב מכובדת של פסטה מטובלת באורגנו ופסטו. אהבתי אותה גם, למרות הכל.
הסתובבת בבית לבדך, קיבלת אולי הודעה גם פה ושם בנייד.
אתה עייף, מותש, אתה אבל לא נשבר.
והולך למקלחת, לסיים עוד יום ארוך שעבר בהצלחה.
כשהכל שקט, בביתך הקטן והקר, אתה מסתובב אחורה בתהייה.
ואני רק מקווה שאתה מתגעגע, בעומקי נשמתך, לאותה נערה בדמותי שהסתובבה בין רגליך, שאכלה מצלחתך וישנה במיטתך.
אני מקווה שאתה חושב, כמה חיים הפיקה בבית הריק הזה כמו חום השאירה. כמה המזוודה הענקית שלה חסמה לך את המעבר.
כמה שבגדיה הנעימים קישטו בחן את ריצפת חדרך בלילות קרים. אפילו המתנה שהביאה שמתגלגלת בחדר הארונות הגדול שלך.
חושב שבלילה גם כשזה לא היה מודע זה היה מוחש שהיא שם, מחבקת אותך או אפילו רק נמצאת לידך, במרחק נגיעה ממך, וחיממה אותך בלילה שאתה מתכרבל עמוק עמוק בשמיכה.
אני מקווה שאתה מתגעגע לכל אותם דברים טיפשיים שאמרה שבעינייך ספק חמודים ספק דפוקים.
אולי אפילו אתה מתגעגע להציק לה, ולראות אותה מתעצבנת, ולשאול אותה אם היא עדין אוהבת אותך למרות שאתה מציק לה ולשמוע כמה שהיא לא תודה בזה היא אוהבת את זה.
אני מקווה שאתה מתגעגע, כי גם אני מתגעגעת. אני מקווה שאתה תהיה מאושר ושעוד ניפגש. אני מקווה שהכל יסתדר לי בראש ובכלל. אני מקווה שהגעגוע שלי יהפוך להיות נוסטלגי ולא עכשיווי.
אני מקווה שלא קר לך שאני לא לידך ואם יש מחליף תדע שבחיים לא תקבל את אותו חום שקיבלת ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
