חזק מתניים, אמץ כח מאוד!

או – איך הבלוגוספירה שינתה את חיי...
לאחרונה הגעתי למצב בו אני קורא בעיקר כתבות באינטרנט. לא כל כך עיתונים קשים. (זה קשה לי כשאי אפשר לגלגל...) בנוסף, הרבה מהכתבות שאני קורא הן של אנשים כמוני כמוך, שכותבים את דעותיהם על דברים שונים. לא מעטים מהאנשים באתר זה, ובאתרי תוכן אחרים כותבים לא פחות טוב מנושאי תעודת "עיתונאי" או מיני כתבים מוסמכים.  כותבים אלה מגישים תכנים ייחודיים יותר, בזווית אישית יותר, מרעננת יותר. דבר נוסף הוא היכולת להגיב. אפשרות זו, היכולת להסתכל לכותב בעיניים, ולפקפק בתוכן, ולהעמיד כנגדו שאלות ואי הסכמות גורמת לקורא לקבל את התוכן בצורה ביקורתית יותר ועירנית יותר. אפשרות זו לא באמת קיימת בעיתונות המודפסת, בה התהליך מאוד מסורבל, וכולל הפניית מכתב ל"תגובות למערכת" שיתפרסמו (הנבחרות ביניהן) במדור התגובות בגיליון הבא. לא שקודם בקוראי כתבה קיבלתי את תוכנה כבאה מסמכות עליונה, אך הדיאלוג עם הכותב, ורמת מעורבתי בקריאה היתה נמוכה יותר.
הבחנתי בקיצוניות בעמדה זו כשקראתי לאחרונה מאמרים מדעיים, וניתוחים פוליטיים. הרגשתי צורך עז להגיב ולהעיר את הערותי. כך למשל גם על המאמר שהבאתי לפני כשני פוסטים.

אני בעד קריאה אקטיבית. כזו שבאה מתוך הרגשת מעורבות ודיאלוג עם הכותב.

זהו בעצם.