חזק מתניים, אמץ כח מאוד!

ראשית התנצלות על העדרותי הארוכה. אמש נאלצתי להגן על התיזה שלי, ולצורך כך גזרתי על עצמי שבוע משולל כתיבה. הרשיתי לעצמי להגיב בלבד, וגם זה במשורה.

חווית ההגנה על התיזה הזכירה לי פוסט ישן של אריקון <כאן חשבתי לשים לינק לפוסט, אבל לך תמצא פוסט ישן של אריקון. אפילו גוגל לא עזר>.

חרונינגן (Groningen), ספטמבר 2000.

הקתדרה המרכזית של אוניברסיטת חרונינגן (רואים בתמונה). וויטראז'ים מרהיבים, ריהוט עתיק ותמונות וציורי קיר ענקיים מהמאה ה-17. קרוב משפחה שלי מגן על התיזה. כללי הטקס מוקפדים ביותר:

בשולחן המרכזי (הנראה בתמונה), לבוש בפראק מסורתי (חייט אחד בכל חרונינגן, באומנות שעוברת מאב לבן במשך מאות שנים, תופר ומוכר/משכיר את הפראקים של המגנים וכן את שאר המדים שיוזכרו). בשולחן לימינו - ראש החוג, המנחה שלו ופרוסור עמית נוסף. כולם לבושי גלימות שחורות, מעל חליפת שלושה חלקים (בגזרה משונה ומסורתית), ומצנפות שעד היום קשה לי לתאר. ראש החוג התהדר במצנפת אף יותר מוזרה מהמצנפות של האחרים, וכמובן גם גבוהה יותר. לשמאלו, שלושה בוחנים, פרופסורים, ביניהם אחד שהגיע מרוטרדאם (גם הם לובשים גלימות). בשורה הראשונה בקהל (כן. יש גם קהל, חכו בסבלנות) "נאמניו של הטוען". שניים מחבריו, אליהם, לפי כללי הטקס רשאי הנבחן להפנות שאלות אם אינו יודע את התשובה (או סתם אם בא לו). מיותר לציין כי גם הם היו לבושים בפראק (פראק הנאמנים). בכניסה לאולם עומד שומר לבש מדי משמר האוניברסיטה עם דבר מה מוזר בידו (כידון? מוט? סריד ישן של חרב?).

הקהל, לבוש בהידור רב, נכנס לאולם ומתישב ביעילות ובשקט. בקהל משפחה, חברים, חברי סגל, סטודנטים ועוד.

בשעה הנקובה, מכריז השומר על תחילת הבחינה. עיקר הבחינה - החלפת מילים גבוהות ודברי חנופה טקסיים: ראשית ראש החוג מברך ומספר, אחריו המנחה, וכך הלאה. לאחר מכן מספר המגן על עבודתו בתמציתיות (כחמש דקות) ומיד הבוחנים שואלים את שאלותיהם. כעבור שעה בדיוק מכריז השומר על תום המבחן, ומצעיד את הפרופסורים אל מחוץ לחדר (תסתס"חים לפרופסורים!?). במקרה המדובר השומר קטע בגסות פרופסור בכיר באמצע שאלתו, בסגנון השמור בארץ בדרך כלל לפנינה דבורין. לאחר כחמש דקות חוזרים הפרופסורים (שוב צועדים בניצוחו של השומר) שבידיהם התעודה.

האירוע הסתיים בקוקטייל חגיגי בגלריית האוניברסיטה.

תל-אביב, אוקטובר 2003

חדר 210. בחדר 4 כסאות סטודנטים (עם קרש לכתיבה), ומספר כורסאות תעשייתיות שכאילו נלקחו ממלון זול שעוצב בשנות השמונים. בנוסף החדר מצוייד בשולחן, מחשב, מקרן ולוח.

באיחור של חמש דקות מגיע הבוחן הראשון, מזהה שהוא הראשון, מתנצל ומודיע שיחזור עוד שתי דקות (הוא פשוט חייב לסדר משהו). כעבור חמש דקות מגיע הבוחן השני, חושב שהוא הראשון וחוזר על אותם כללי טקס. כשמתברר לו כי הוא אינו הראשון, הוא מתנצל ומודה שאכן לפי כללי הטקס זהו תפקידו של הראשון לאמר את המשפט, ושאף אחד לא אוהב להיות הראשון. כעבור עוד שתי דקות נמצאים בחדר שלושת הבוחנים, והנבחן (אני).

ללא כללי טקס מוגדרים, מתחיל הנבחן לשטוח את טיעוניו, כשמנגד יורים הבוחנים שאלות מחויכות על נושאים שבשולי התיזה. לאחר כשעה  (קצת יותר...) מתישה, מסיימת ההגנה את דבריה ונחה. הנבחן נקרא לצאת מהחדר, ולאחר חמש דקות נקרא חזרה לחדר ללחיצת יד חברית וטפיחות מברוק על השכם. אה, ואיך אפשר בלי שהמנחה יסנן: סוף סוף לאמא שלך יהיה קצת נחת.

ואני לא רוצה אפילו להתייחס למה שלבשו הבוחנים (גרביים עד הברך, ג'ינס/מכנס בד מיושן עם חגורה שיושבת על הבטן וטי-שרט במכנסיים?)

מה שמחזיר אותי לשאלה - מסורת או תכליתיות?