תכננתי להעביר סוף שבוע מהנה ורגוע, ולכתוב פוסטים שכבר הרבה זמן מתבשלים לי. היתה גם תחושה של התחדשות באויר - סגירה של תחומים שהזדקנו ותחילתו של אופק חדש. המציאות טפחה על פנינו, וכך הנושאים עליהם רציתי לכתוב ידחו למועד עתידי.
הטבע אכזר. בגוף האדם יש איברים שכל תכליתם היא ללמדנו אבולוציה כך נדמה. חסרי כל תועלת, ובעלי פוטנציאל נזק אדיר (שכן אחרת איך ניתן לחלק המתנוון את תשומת הלב הרצויה בכדי שזה ילמדנו). דוגמא ידועה לכך היא עצם הזנב, ששבירתה מסבה לבעליה ייסורים רבים. איבר נוסף הנמנה על שיקוצים אלה הוא התוספתן. את יום השבת הזה העברתי כולו בליווי צמוד של בן-זוגי (AKA takashi) מבדיקה לצילום לבדיקה נוספת לניתוח להתאוששות. החל מליל שישי-שבת. בלי לישון. עד עכשיו.
אז אכן, באמת יש תחושה של שינוי באויר. הלילה אשן לבד ואהובי יתפתל מכאב במחלקה חשוכה. גם כן דרך להתחיל חודש.
מצד שני - ניתן להתייחס לגדיעתו של התוספתן כסיום של פרק ישן וזקן שבא אל פרקו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
