קראתי ספר מצויין שלקחתי מקיפודת וחתולהּ. "משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה", בהוצאת האוניברסיטה המשודרת מאת ארנון אברון. כתוב מצויין. הרבה ממה שכתוב שם כתוב במקומות אחרים אמנם, אבל כספר מדע פופולרי, ועוד בעברית - בחיי שצריך היה להיות רב-מכר.
הכי מתסכל זה שברטרוספקטיבה על ההיסטוריה והפילוסופיה של המתמטיקה אני רואה ששגיתי בעצמי באותה תמימות וטפשות לגבי קבלת דברים כמובנים מאליהם. מוזר שהפורמליזם כל כך חדש, ומעניין שהוא עבר באותה תקופה על כל התחומים (מוסיקה, אומנות, מתמטיקה, פיסיקה, עוד?). הכי מעצבן זה שמרצים באוניברסיטה לא טורחים להסביר את הבעייתיות בתפיסת המתמטיקה ובשיטות ההוכחה.
טוב, אולי אם יהיה לי כוח אני אפרט בעתיד (הנסיון מראה שאני בעיקר מאיים, ושלא כדאי לסמוך על הבטחותי). לעכשיו אסתפק בסיסמאות.
ועוד על קצה המזלג - בכיף (כף רפויה) - על זה ביאליק היה אומר: אל תדבר כּפוֹץ (פ' רפויה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
