חזק מתניים, אמץ כח מאוד!

ראשית - אזהרה. פוסט זה עשוי להיות הגותי, מתפלסף, לא קוהרנטי, ולא מקורי. אבל בדיוק בשביל זה יש לי בלוג.

קצת חובות והבטחות מפוסטים קודמים אולי יתממשו פה. נראה.

מאוד קשה לעסוק בהיסטוריה ולנתח אירועים מהעבר באוביקטיוויות (טרנדי לטעון כיום גם כי זה לא מעניין וחסר משמעות, למשל מאחר שעולם המושגים שלנו כיום שונה מאוד מהתקופה אותה נתאר). וכאן ארצה לציין שלא האוביקטיוויות היא זו שמעניינת אותי, אלא הנסיון להבין את התהליך. הרצון לפרש את הארועים והמניעים להם כפי שהיו. לצורך כך יש "להכנס" לעולם התרבותי של התקופה אותה רוצים לחקור, ואולי אף לקבל את השקפתם וראייתם (כמו שחקן המנסה להכנס לדמות). (ניתן כמובן לבטל את כל מה שאמרתי עד עכשיו - ולהגיד שהרתון הזה אותו אני מתאר, הוא עצמו מאוד תקופתי, ועולם המושגים הזה, יחד עם הרצון לאובייקטיוויות הוא עצמו מוטה לזמננו... אך אחדול מכך לבינתיים). כך למשל המחזה ליזיסטראטה אותו ציטטתי  (למעשה ציטטתי את הר-סגור מצטט את המחזה) - מפתה להביט במחזה זה בעיניים מערביות מודרניות, המחפשות רמזים לקדמה ולנאורות בתרבויות קדומות, ובמיוחד בתרבות היוונית אותה רואה המערב כמקור תרבותו. (היכולת לפרש יצירה בתקופות שונות, או עצם היותה רלוונטית 2000 שנה אחרי שנכתבה - הוא מקור (מעניין) לדיון אחר באומנות ובאל-זמניותה). ובכן - הגברים החייתיים עוסקים במשך שנים רבות במלחמה מיותרת וחסרת תוחלת, שמביאה את ערי הנלחמים למשבר קשה ומחלישה את שני הצדדים. הנשים (המפוקחות) מצליחות לראות מעבר לייצרים הנחותים ולחרחור הקרבות, ורוצות להביא את המלחמה לקיצה. לצורך כך מתחיל מרד - בו נשות שני הצדדים שובתות שביתת מין עד שתופסק המלחמה. כך הנשים (הרציונאליות) באמצעות יצר אחד (המין) מרסנות או מכניעות את היצר השני (המלחמה). (מדינה עם צבא אוהבים - בו הגברים מספקים את צרכיהם המיניים זה של זה ואוהבים זה את זה לא הייתה נכנעת למרידה שכזו, אם כבר מעלים אסטרטגיות יווניות...). עד כאן נשמע כאילו המדינה שהמציאה את הדמוקרטיה, גם הפנימה אותה ובה נכתב מחזה פמיניסטי (שמאלני כמעט), (ראו גם ארגונים שאמצו את המחזה).

אך האם זה היה הלך הרוח בזמנו? הסיטוריונית שהתמחתה בתרבות יוון (אותה מצטט הר-סגור) (השם שמור במערכת... ליתר דיוק באוטו שלי) מביאה פרשנות "מרעננת" למחזה - ידוע הוא כי מעמד האישה ביוון (ובאתונה) הדמוקרטית היה נחות. למעשה מחזה זה בא להעביר ביקורת נוקבת על אתונה. המחזאי רוצה לבטא את שפל המדרגה אליה הגיעה מדינתו/עירו הדגולה (בעבר) עקב המלחמה הממושכת. המלחמה אינה לא מוצדקת. בזמנים אחרים וטובים יותר, כפי הנראה היתה מוכרעת כבר מזמן, אך עקב השחיטות וההדרדרות המוסרית, המצב הגיע לידי כך שנשים מתערבות בפוליטיקה, ואפילו מכריעות מהלכים! שומו שמים.

עכשיו, לא שאני טוען שאל לנשים להתערב בפוליטיקה (גאולה כהן, לימור לבנת, מישהו רוצה לעזור לי פה?), אבל בתקופה בה נכתב המחזה, ויתרה מכך, עולמו של המחזאי עצמו, התערבות של אישה במלחמה, כמו בשלטון, הוא סימן לרקבון ולחולשה.

באותו הקשר גם קשה ללמד מתמטיקה באופן אובייקטיווי. למעשה, המתמטיקה כתחום עצמאי, שלא בא לשרת שום מטרה אחרת (מדידה, פיסיקה, תיאולוגיה, או כל פרקטיקה אחרת) התחילה רקמאוחר במאה ה-19. כל תפיסת המתמטיקה בה מלמדים סטודנטים ותלמידים כיום היא מאוד חדשנית. המתמטיקה ה"טהורה", בה מניחים קיום של אקסיומות וכללי היסק מסויימים, והם אלה שמגדירים עולם מסויים, וירטואלי, ובו ניתן להוכיח דברים מסויימים, היא תפיסת עולם מאוד חדשה. עד לאחרונה, מתמטיקה נועדה לחזות ולתאר את העולם בו אנו חיים, ולפי-כך הנחות מסויימות, או סתירות שנתגלו היה בהם כדי לערער את יסודות העולם בו חיו, ואת יסודות האמונה. קפיצות מחשבה, והיסקים לוגיים על סמך תוצאות ניסויות שכיום נראות כה טריוויאליות היו קשות/ים לא בגלל היעדר יכולת מתמטית, אלא בגלל ההשלכות שהיסק כזה היה עושה על עולמם של החוקרים. כך למשל מושג האינסוף, מספרים אירצינאליים (שערערו את הפיתגוראים), אי-מרכזיות כדור הארץ, וקיומם של כוחות. לייבניץ, מאבות החשבון האינפיניטיסימלי וממגלי כח הכבידה, ראה את מושג הכוח כמושג שמקורו במטפיסיקה, הרי כוח המשיכה הוא אינו נראה, ויתרה מכך (ושוב - גם כאן אביא דוגמא אנאכרוניסטית) - הכוח מופעל על גוף גם אם הוא נמצא ומוקף בריק! כך שלמרות המדידות והשיטה המדעית הטהורה - המסקנה כי מופעל כוח קבוע ולא ברור היא מסקנה קשה ונועזת. לא מקרי אפוא, שתופעות ומסקנות שכאלה, שפרצו גבולות בזמנן, התגלו/קרו לא פעם בו זמנית בכמה מקומות על ידי מספר אנשים באופן "בלתי-תלוי", כאשר החברה והתפיסה הפילוסופית הבשילה לכך.

כך, הפיכת המתמטיקה לתחום עצמאי, המפתח תיאוריות ומסיק מסקנות על מערכות טהורות, ונקיות מחובת היותן מציאותיות, פטרה את המתמטיקה מהמשברים התיאולגיים והפיסיקליים אליהם נכלאה. היכולת לבנות עולם תיאורטי, על ידי הנחת מספר מצומצם של אקסיומות/תכונות ועל-ידי כללי היסק מסויימים (ובפרט - גם וויתור על חלק מכללי ההיסק) לגלות תכונות כלליות על העולם הדימיוני אותו מתארים. אחר-כך, יכולים לבוא אנשי היישומים הטרודים בצרות העולם, ולמצוא שימוש לתיאוריות אלה ולמסקנותיהן (כמו למשל איינשטיין שמצא שימוש רב בגיאומטריה הלא אויקלידית). עצם רעיון ההכללה הזה - הוא כה מודרני, וכל כך קשה (לפחות לי, עקב העולם שבו גדלתי, וההנחות לפיהם חונכתי מגיל צעיר) להבין איך לא עשו בו שימוש קודם.

וסתם אנקדוטה - יש סיפור מפורסם על הכיוון המתמטי הזה, בו מתמטיקאי (לא זוכר מי. מישהו מוכן לעזור?) הגדיר מבנה מתמטי, המקיים מספר תכונות, והחל לחקור את אותו מבנה (נדמה לי כי קרא לו על שמו). על מבנה זה הוא גילה תכונות מופלאות, ופרסם מאמרים מרשימים אודותיו. כעבור זמן מה, הוכיחו לו (או שמא הוא עצמו הוכיח?) כי מבנה זה לא יכול להיות אחר מכדור...