עוד קצת מחשבות מיגעות להברחת קהל...
ראשית, חוב - ההיסטוריונית המתמחה ביוון שאת דעתה על ליזיסטראטה ציטטתי היא קַנְטַרֶלָה. ובחזרה מהירה אל המחשבות הקודמות:
השיטה המדעית של מדידת תופעות ומציאת תיאוריה מתמטית המצליחה לחזות את המדידות ו"להסביר" את התוצאות גם היא מודרנית מיסודה. כיום - די ביכולת התיאוריה לחזות את המדידות בכדי שהתיאוריה תהיה קבילה, וכך, עד שתתקבל תוצאה שתפריך את התיאוריה תהיה תיאוריה זו קבילה (הגישה הפופריאנית). בעבר, מציאת התיאוריה המתמטית היתה בקושי תחילתה של ההוכחה המדעית. היה צורך לתת גם הסבר "הגיוני" של התופעה, שמתיישר עם השקפת העולם של החוקר, או לפחות אינו פורץ אותה בצורה "מוגזמת". כך, החל מהפיתגוראים שלא הסכימו לקבל את קיומו של מספר לא רציונאלי, וזנחו את האריתמטיקה לטובת הגיאומטריה, כך לגבי קופרניקוס - שעל אף שמצא כי נוח לחזות את תנועת כוכבי הלכת אם נניח כי השמש היא במרכז, הוא טרח להסביר כי הנחה זו אינה אמיתית, וכי נניח אותה רק לצורך נוחות החישוב. לאחר שעובדה זו התגלתה, עסקו המדענים בקדחתנות במציאת הסבר "הגיוני" לעובדה זו ועיקר הדיון המדעי/פילוסופי נסו סביב חיפוש הסברים/סתירות לכמרכזיותה של השמש (במקום (בעיניים מודרניות פשטניות) בהמשך המחקר המדעי, וקבלת העובדות כפי שהן). כך מאוחר יותר גם לגבי לייבניץ. לאחר שפיתח את החשבון האינפינטיסימלי ושמצא את נוסחאות חוקי הדינמיקה, הקדיש את עיקר מרצו בחיפוש אחר הסבר תיאולוגי-לוגי-מטפיזי-פילוסופי למהות אותה השפעה שגילה בין שני גופים, ולמהותה של המאסה (בשונה ממשקל). מושגים אלו היו ערטילאיים, ולהסברתם נדרש לגיוס מיטב כוחותיו. כך פיתח את מושג ההרמוניה בין שני גופים, השווה יחסים בין שני גופים, וחוקי שימור תנע במערכות סגורות ע"י הקבלה למטוטלות מצומדות (שעון המטוטלת פותח גם "לא מזמן" עבורו), ובכדי ששתי מערכות ללא חיבור ביניהן מתואמות באופן כה מדויק, חייב הדבר להיות מלאכת מחשבת מוקפדת במיוחד, גופים אלה (כל הגופים בעולם), כך סבר, כוונו מראש ע"י בוראם לתיאום מושלם, ואיזו הוכחה טובה מזו יכולה להיות לקיומו של אלוהים!? (מעניין שהשווה את התיאום לשני שעונים מתואמים להפליא. דבר זה יתכן או אם הם מחוברים (לא יתכן), או אם יש מומחה שמשגיח בכל רגע עליהם ודואג לכוון אותם כל רגע מחדש (וזה גם כן לא יתכן, שהרי אלוהים לא משועמם עד כדי כך, או בלשונו (המתורגמת) של לייבניץ - "על-ידי כך מכניסים את האל כאילו מתוך מכונה בדבר טבעי ורגיל, במקום שעל-פי השכל אינו צריך להתערב אלא באותו אופן שהוא משתתף בכל שאר הדברים שבטבע), נותרת אם כן האפשרות היחידה - שאלוהים ברא את המערכות מראש בדיוק רב, ובכך האציל עליהן סמכות לחיות בצימוד מושלם). אפילו במאה העשרים, לאינשטיין בעצמו היו קשים כמה מהמסקנות שנגזרו מתורת היחסות ומתורת הקוואנטים.
למעשה, אנו מגלים כי רוב פריצות הדרך במדע ובמתמטיקה (כמו גם באומנות ובמוסיקה) קרו כאשר חלה פריצת דרך מחשבתית גם בעולמם הרוחני/תפיסת עולמם של החוקרים/החברה. כאשר הרחיבו את מושגיהם, או שינו את תפיסת עולמם. מעניין שדוקא משפטי גדל - שבאו בשיאו של תהליך משבר במתמטיקה טוענות בדיוק על כך שבתורה מתמטית קונסיסטנטית עם אקסיומות מוגדרות (התנצלות מראש על הניסוח הלא מדוייק) לא ניתן להוכיח באמצעות שיטותיה את הקונסיסטנטיות שלה עצמה, ולמעשה קיימים משפטים נכונים, שלא ניתנים להוכחה בתורה זו. ברור שמשפט זה ניתן להוכחה ע"י הרחבת העולם (למשל - לצורך ההוכחה של נכונות משפט גדל, הוכחנו כי אותו משפט נכון...)
ניתן אולי ללמוד מכל זה ולגזור לעצמינו מרשם להתקדמות ולפריצת דרך: בכל פעם בה ניתקע מול שוקת שבורה, וכל נסיונותינו להתקדמות (או ל"הוכחה" של דבר מה חדש) יעלו בתוהו, יתכן כי זהו סימן שזה הזמן לטרוף את הקלפים ולהרחיב או לשנות את תפיסת עולמנו!
למשל, אדם שנתקע בחייו ומתוסכל מאחר שעולמו אינו קונסיסטנטי, כיוון שהניח כי עליו להיות אהוב ע"י כולם - צריך לבדוק כיצד יראה עולמו אם יבטל אקסיומה זו. אילו דברים אז יחולו עליו, והאם העולם יהיהבאמת רע יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
