חזק מתניים, אמץ כח מאוד!

לישון

כבר כמה ימים שלא ממש יוצא לי לישון. אני הולך ונעשה דומה ל-uncle fester ממשפחת אדמס.

נסיעה של יומיים הפכה לנסיעה של 8 ימים. מזל שלקחתי פי שתיים בגדים ממה שהייתי צריך. אפילו שצחקו עליי ואמרו שאני אורז את כל הבית (2 סוודרים ו-3 חולצות? זה הרבה?)

במקום שהות רגועה בסאן פרנסיסקו והוואליי, נגזר עלי לעבוד ככלב בשיממון של אורנג' קאונטי. לפחות אין על הארוחות בוקר האמריקאיות. בייקון שמן ופריך, הום פרייס, ביצים, ותוספת דרום קליפורנית - 3 סוגי מלונים ואננס. בריאות זה בטוח לא מוסיף לי.

סופשבוע

הגיע סוף שבוע. המשימה שלי להלילה זה לישון. בלילות הקודמים נכשלתי - אם בגלל טלפונים מהארץ, אם בגלל הג'ט לג ("יעפת" למהדרין, דוקא אחלה מילה). אתמול למשל אחרי שעד אחת בלילה עוד דברתי עם הארץ, בשלוש ורבע הגוף שלי החליט למרוד ולהכריז על עירנות. אחרי מלחמה עיקשת אך אבודה מראש נכנעתי וניסיתי לאגף את עצמי על ידי בהייה בטלויזיה. "הטוקסידו" ששודר בHBO נראה קנדידט מתאים. השתעממתי למוות, ועם זאת לא נרדמתי.

אם כבר בסביבה, אז למה לא לקפוץ לבקר את אליל הנוער שנסע "לחודש" לפני כחצי שנה (יותר?) ומאז לא מצליח למצוא את הדרך לשדה התעופה. עם קצת רצון והרבה יכולת תתהפך הקערה על פיה, והחוויה תיזכר לטובה.

אני ממש מתגעגע לאליל. מחר אני אפגוש אותו על הבוקר. אני כבר מתרגש. (אולי אפילו לא אצליח להרדם הלילה)