את יום השואה הנוכחי יצא לי להעביר בגרמניה. למעשה נכנסתי לגרמניה כמעט יחד עם כניסתו של יום השואה, וגיליתי בדרך הקשה שאני אלרגי לגרמניה ביום השואה (יהודי טוב או לא?). ברגע שעברתי (אווירית) את גבול שוויץ-גרמניה התחילה ההדרדרות. זה התחיל מכמה עיטושים מבויישים, למעשה לקרוא לזה עיטוש יהיה בגדר הסחפות - מעין משיכות קלות ומנומסות שמנסות להתבצע כך שאף אחד מהנוכחים לא ישים לב. ככל שהמטוס התקדם לתוך גרמניה קיבלו העיטושים יותר ויותר גוף ועם הנחיתה הצטרפו אליהם גם כיחכוכי גרון חלושים. כשהגעתי למלון הקונצרט כבר היה בעיצומו, שלווה בדליפה מתמדת, אף אדום, כאב אוזניים ושיעולים רמים. לאורך הלילה ולמחרת ללא שיפור ניכר המשיכה האלרגיה להכות בי עד שדעכה עד להיעלמותה עם רדת הערב.
אני בגרמניה כדי לרצות לקוח חשוב, ובכדי להביאם לכדי רכישה של הרבה הרבה מערכות מתוצרתנו. לשם כך, עם הגיענו למלון אתמול בלילה, התכנסנו כל הבאים (לא הרבה אנשים) להיערך לפגישות שהתרחשו למחרת (היום).הפלגנו בינינו לבין עצמינו בשבחי המוצר, בצורך הברור של הלקוח במספר רב של מערכות, מקרים ותגובות ועוד כהנה וכהנה.
פגישת ההתנעה לפרויקט/בדיקה נקבעה להיום בבוקר לשעה 9:00 שעון מקומי. מאחר שלפי שעון ישראל הפגישה החלה ב-10:00, לא היססנו והתחלנו את הפגישה במשפט הבא: "היום הוא יום השואה בארצנו, ובשעה זו בדיוק עומדים כל עם ישראל שתי דקות דומיה לזכר החללים ובכדי להזכיר את המאורע הנורא. נבקש להתחיל את הפגישה בשתי דקות דומיה."
אם לא מפאת טיב המוצר, שיקנו אותו מרגשות אשם!
* זה תמיד מזכיר לי בדיחה (סליחה מראש):
א: מה גרוע יותר מלגלות תולעת בתפוח?
ב: לגלות חצי תולעת בתפוח...
א: ומה גרוע יותר מלגלות חצי תולעת בתפוח?
ב: ???
א: שואה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
