אעע

ובנימת זו של הלם מעצמי - משהו מוזר קרה היום. יצאתי מבי"ס בהרגשה מעאפנה, חיכיתי ל921 שנים (רבע שעה-20 דקות נראים כמו נצח כשבכיוון השני עוברים שלושה), הגעתי הביתה, ועשר דקות אח"כ כבר התחלתי להרגיש יותר טוב.

הבית הזה פריק.

הו, והיום אני שוב הולכת עם אמא לרננים וכאלה, בתקווה (אופטימית למדי) שהיא תגיע הביתה בזמן. זה כבר חוזר להיות מנהג או משהו..

עד העומס הבא - נה, נה, נה. now, be vewy vewy quiet - I'm going huntin' fow food! תהיו בריאים, אתם.