ובבוקר יש מופע של יום הזיכרון בבימה, בת"א, של כל רשת אנקורי.

ויכול להיות מחר יום מגניב, אבל צריך לישון הרבה. אני מקווה שאני אצליח לעשות את זה.

בימים האחרונים אני שומעת המון אביב גפן, ברי סחרוף, מוניקה סקס והיהודים, כדי להכין את עצמי טוב-טוב למחר בערב. אני גם צורבת לי ולאיתמר כל מיני אוספים של הלהקות הנ"ל.

אם לא יהיה מפחיד מדי, יכול להיות ממש מגניב.

אני עדיין לא יודעת אם אני הולכת למטאליסט, אבל אני כן יודעת שאף אחד לא רוצה לבוא איתי להופעה של משינה. :{

(וזה לא נחמד מצדכם בכלל!)

מאתמול בערב נכנס בי טוויסט רציני, וחזרתי להיות אני ("...תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני!").

עכשיו כולם ביחד - "ברוכה הבאה, אני."

עד העונג הבא של האפרוחים.

אני לא יודעת מי אמר את המשפט הזה, אבל הוא צדק.

נראה שמוזיקה חוזרת לשחק תפקיד קצת יותר משמעותי בחיים שלי.

לכל מי שתוהה - לא, אני לא הופכת להיות חלק מפאניקה, ודווקא מתוך בחירה שלי. את ההחלטה שלהם עוד לא שמעתי, אני גם לא מעוניינת בה. בשביל להקה רצינית צריך נגנים טובים והרבה כימיה. בסטון פלייר, לדוגמא, היה לנו מספיק מזה. אבל מה לעשות, בשלב מסויים הגעתי למסקנה שזאת לא המוזיקה שאני רוצה לשיר. האמת? בזמן האחרון אני די מתגעגעת. סה"כ, מאז שעזבתי, לא ראיתי אף אחד מהרחובותים בכלל. הקשר הרופף מתנהל בעיקר דרך עדכונים ותגובות בבלוגים, ופה ושם גם שיחות קצרות באייסיקיו. אני, בכל מקרה, אשתדל שלא להזניח את השירה שלי כמו עד עכשיו. חבל.

אני שוקלת להפגין נוכחות בפסטיבל מטאליסט השנה (שיוצא בדיוק בין הבגרות בלשון לבגרות בהסטוריה א', היחידות שלי בלאט). לקחתי מאיתמר שני אלבומים של מגדת', והם ממש מוצאים חן בעיני. כשתתפרסם הרשימה המלאה של הלהקות המופיעות, אני אבדוק גם אותן, ואם הן ימצאו חן בעיני - אני אבוא (זה יקר משהו, אני באה רק אם אני גם איהנה שם!). כל זאת כמובן בתנאי שזה לא ערב לפני המתכונת בהסטוריה - למרות שהציון לא משמעותי לי (אנקורי; הציון הסופי של בבגרות הוא בפשטות הציון שאני אוציא בבחינת הבגרות), הבחינה עצמה כן, כי זאת תהיה החזרה הכי טובה. ומה לעשות - נהייתי חננה, פתאום הלימודים יותר חשובים מבילויים למיניהם.

אבל אם יש אירוע שאני בטוח הולכת אליו (ובטוח לא מתנגש לי עם אף מתכונת), זה רוק עצמאות 2005 (בלווית איתמר ואורי). אמור להיות מגניב ביותר.

ועכשיו, ברשותכם, יש לי הליכה לעשות (אני שמנה ><).

התרגיל היחידי באומנות שעשיתי כש"ב [אקריליק על דיקט, צבעים משלימים, מתוך צילום], ומינימום 90% שהמורה לעולם לא תראה אותו. הוא הרבה יותר יפה במציאות, אז, בקרוני וראוהו!

היה לנו (לי, לאיתמר ולאורי) ערב שישי כמעט מתורבת, אני חייבת לציין, בלי אלכוהול ובלי קודאין/ ריטאלין/ גראס/ אקסטזי וכיו"ב. נסענו לסינמה-סיטי וישבנו על קפה (אייס, אספרסו ותה גם נחשב!><) עד שנכנסנו לראות סרט על פדופיל נחמד וכאלה. ואפילו, כמו ילדים טובים, היינו בבית עד אחת! וזה לא משנה שהלכנו לישון רק בשש וחצי בערך כי ראינו כל מיני סרטים נחותים של סטונדטים שנה ב'. [The Hole ("התהום") זה סרט מטורף, אני מגיבה רע לכאלה, אני כמעט כמו אמא שלך. מה שמבדיל בין שתינו הוא שאני נהנית (במקום מסויים) מהאימה הטהורה הזאת, והיא סובלת ממנה נטו. סוג של מזוכיזם, או משהו]

היום הייתי עם ההורים שלי בפגישה באנקורי (באיחור, מרוקאית ארורה)(what are you starin' at? אני לא המרוקאית היחידה באיזור!), הם עוד צריכים להתקשר אחרי הועידה הזאת שלהם, אבל 90% שבבוקר יום שלישי אני מתייצבת באנקורי עם כל מה שצריך. לא יודעת בכמה מהיום הזה אני אלמד, אבל.

עד העונג הבא?   - עד ההחלטה של הברווז!