(ר)ציניות.

אני מתלוננת הרבה, אין אפילו טעם להתווכח על זה..

אבל כרגע, הדברים שעליהם אני יכולה להתבכיין הם מועטים עד לכמעט לא קיימים.

זאת הרגשה טובה שזקוקים לי, גם אם זה בצבא וזה גורם לי באמצע יום חופש להגיע לקריה ושייעצבנו אותי מלא=S

...

להיות איתו, כשהוא מנשק אותי ומחבק אותי ואני מנשקת אותו ומחבקת אותו, הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו.

אנחנו הולכים לנו ברחוב, יד ביד, מדיי פעם שפתיים אל שפתיים, וטוב עכשיו.

יש כרגע ערפל, דאגות, אולי כי הכל כבר יותר מדיי טוב, אולי כבר אנחנו יותר מדיי אוהבים, משתגעים מתשוקה ויצרים אחרים שפושטים על גופנו, מפשיטים אותי ואותו מנימוס והתחשבות- לומר את הדברים הכי אימפולסיביים שעולים לנו לראש, יורדים מאותן השפתיים מלאות האהבה.

כל מה שאני יודעת, מסתכם במשפט "אני אוהבת אותך", והכל מתחיל באותה צורה. כל החיים שלי הכינו אותי להעריך את הדבר הפשוט והנפלא הזה, שהוא שהוא באמת אוהב אותי גם, שיש מענה לרגשות שלי, והוא המענה האידיאלי, הנכון, והעוצמתי ביותר שיכול להיות.

לא יכל להיות יותר טוב ממה שעכשיו. לא בשום מצב אחר.

מאושרת עד כדי גיחוך, אני אסיים במזל טוב לכל ילדי היומולדת,

למרות שאף אחד כבר לא קורא שומדבר במקום שכוח האל הזה.

בהרבה אהבה, הרבה מאוד אהבה ליתר דיוק,

-אופיר-