(ר)ציניות.

אשת הלוחם, יושבת ומחכה לאהוב שיחזור הביתה עייף, ואז אלטף את פנייך ברוך, ואזכה לחיוך ממיס, החיוך שבו התאהבתי.

אתה אוהב את מה שאתה עושה, וזה למה קשה לי להיות כ"כ אנוכית, לרצות אותך איתי בכל שנייה ומאית השנייה, כי אפילו חצי מאית השנייה בלעדייך היא סבל. לישון בלעדייך זה מעשה שבלתי ניתן לעשות כבר מבחינתי, אתה משתלב במיטה שלי באופן מושלם. ריק בלעדייך.

ואני אנסה להחזיר לעצמי קצת מעצמי פה ושם, יותר חברים, יותר משפחה, יותר השקעה עצמית, אבל הכל פשוט מיותר, זמן המתנה אלייך, תור מאוד ארוך כדיי לקבל את מנת אהובי היקר. אני מוצאת את עצמי מתייסרת מלחכות לרגע שאתרגל להיעדרות הקבועה שלך.

אני מאוהבת כ"כ, מושקעת רגשית ברך כ"כ, שמצפות לי 3 שנות גהינום מגעגוע.

תחזור מהר, קשה כאן בלעדייך.

-אופיר-