הורידי את התורן, נכבשת.
יום קיצי שכזה, חום אימיים בחוץ ופתיתי שלג במשרד. אני לא יכולה לסבול את זה יותר, כל המצב הזה עושה אותי חולה. וגם דיי נמאס לי לסחוב כל הזמן סוודר באמצע הקיץ.
אה כן, התחלתי לעבוד. עבודה משרדית כזאת פשוטה, לא משהו יותר מידי רציני. מספיק בשביל שאוכל לקרוא בשקט ולחלום את האמת הלא מציאותית שלי. והכסף לא רע. תשמעו, אצל כל אחד מגיע היום שבו ההורים אומרים דיי.
נכנסתי לאוטובוס השני אחרי שפספסתי את הראשון. נטיפי זיעה בכל מקום מחכים כבר לשבת על המושב ולשמוע קצת מוזיקה טובה. וזה אכן היה כך. עד שעמד לידי סבא דתי שנותר ללא מקום ועמד. ואני עם העקרונות שלי הייתי חייבת לקום. אז קמתי. הוא התעקש שלא אבל אותי אי אפשר לשכנע בקלות ולבסוף נצחתי גם במלחמה הזאת. הוא ישב. לבסוף כשהוא קם, הזקן החביב והחייכן, הוא נתן לי את המקום וברך אותי להצלחה. לא אושר לא עושר לא בריאות. הצלחה. הצלחה כבר יש לי (טפו טפו טפו חמסה חמסה) ודווקא את השאר לא. איך ידעת.
שבוע הבא לאחיין שלי יש יומולדת שנה. מוזר, לא ממש שמתי לב שהוא גדל. האמת שדיי לא יחסתי לו כזה חשיבות. אני נרקיסיסטית, קצת קשה להפסיק להסתכל עליי ולהתחיל להסתכל על מישהו אחר.
דיי עצוב לי, כי הוא מאוד חמוד ושקט. אבל איזה מערכת יחסים אפשר כבר לפתח עם מישהו בן שנה?
עושים לו מסיבה אחת בבית של ההורים יענו אצל אחותי. אני אמורה להביא את ההוא. אני לא אביא את ההוא.
הוא דיי זיין לי בשכל שהוא רוצה לבוא. אבל זה מוקדם מידי פשוט מוקדם מידי. אני לא אוהבת שדברים לא הולכים לפי התוכנית. יש לוח זמנים מדויק. סורי תבקש ערור עליו במוח שלי חמוד, נראה מה נעשה, יש גם פיצויים:).
ואת גופך תתני לאדונך
ואת נפשך תתני לאהובך
והלא הוא ההפך שכל אחד מבקש.
הורידי את התורן, נכבשת.
צלילי חצוצרת הכאב יזכירו לך איך לא נלחמת.
החיילים עוד לא ישובו לביתך לעולם.
לא ישובו לביתך לעולם.
הותירי מעלייך את האיבה.
זאת לא אשמת האוהב בנפילה.
אני אודנך עכשיו, אני מאהבך
כי עם לא שיננו זהים במחשבתינו,
כי שיננו הם קולך.
אלוהיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
