יש לי יחסי אהבה שנאה לגשם. אני יודעת שצריך אותו, אבל כשאני יוצאת מהבית אני מקווה שהוא לא יהיה שם.
אני מנהלת גינה קהילתית, ועדיין, יודעת שהגשם קצת פוגע בגינה. לא בצמחים כמובן (אלא אם תהיה סערה), אלא בגינון - הקהילה לא תרצה לבוא.
היום יהיה לנו "אירוע" בגינה. שתילה לכבוד סוף שנת השמיטה. ואנחנו יודעים (הגרעין) שנהיה שם לבד. כל כך קר היום בירושלים, אני מלאה בשכבות, ובתוך החדר כמעט קופאות הידיים. וזהו רק תחילתו של החורף!!
ירושלים נחמדה. אבל אין לי אנרגיה מספקת לכל הקור הזה מסביב. שכבות של בגדים שנספגות במים. מטריה מעל הראש, למרות שהיד מעדיפה להשאר בתוך הכיס.
כן, אנחנו בבצורת תמידית, וצריך לברך על כל טיפת מים שיורדת. ובכל זאת, למה על הראש שלי?
יום ההולדת שלי בחורף, ועדיין, אני מעדיפה את הקיץ. למרות כל הזיעה, נדמה שהכל שמח ואנרגטי יותר. החורף רק נותן לי עוד תירוץ להשאר בבית ולהשמין (לא שאני שמנה...).
חורף שמח לכולנו.
תזכרו שאתם לא לבד בעולם.
לבשו כפפות.
songi.