(נכתב אתמול בלילה)
אכלתי עכשיו ארוחת ערב צנועה ומפנקת. מוסיקה נעימה ברקע משנות ה-60. לא מזמן סיימתי שיחה עם החבר שלי. כיף לי עם הרגע הזה. נעים לי. עם טעם טוב בפה, הידיעה שמישהו חושב עלי, אולי מפנטז.
גם כשאני במיטה, מדמיינת אותו לידי, ורוב הסיכויים שרחוק ממני אותו הבחור שאני חושבת עליו חושב את אותו הדבר עלי. זה כל כך כיף.
חברים שלי יגיעו למסיבה לכבודי, שתהיה בקרוב. מחר אני בבית אחרי שבוע לא עמוס, ועם זאת אני רוצה לחזור כבר. בסוף השבוע טיול לדרום עם החברה להגנת הטבע (שבו אני מעבירה סדנא ליירוק בתים, אל תגלו לאף אחד אבל זה כמעט לא מוכן עדיין). נעים לי ברגע הזה פה. אני מרגישה מאוד שלווה. לבד בדירה, דווקא מאוד נחמד לי עם הפרטיות הרגעית הזו.
בשיחה איתו כמעט התפלק לו המשפט "אני אוהב אותך" (לפחות כך זה נשמע). זה הצחיק אותי. גם לי המשפט הזה עומד על קצה הלשון מדי פעם, אבל אני לא רוצה להגיד אותו לפני שאהיה בטוחה שהוא נכון באמת מבחינתי.
זה מדהים כמה שהדברים השתנו לאחרונה. טוב לי. נכון לעכשיו.