איזה חופש. כן, אני בבית ולא עושה שום דבר שקשור לעבודה הרגילה שלי. אבל מרגישה שזה לא מספיק. שום דבר כרגע לא מספק אותי. לא החופשה הזו, לא העבודה, לא זוגיות, כלום.
על הגרעין אני לא רוצה כל כך לחשוב כרגע ולכן לא אתמקד בו, רק אגיד שהעבודה הזו מסובכת. היא מסתבכת אצלי בראש. אני עצלנית כשאני חושבת עליה. אבל רוצה לעשות אותה. מפחדת מטעויות, ולא זזה. מעניין אם זה עדיף.
התחלנו את החופשה אחרי טראומה קשה שהגרעין עבר. [הוציאו לנו מישהו מהגרעין ולא ברור אם הוא יחזור או לא אחרי החופשה]. מענין מה יקרה עם זה.
יצא לי להפגש עם מישהו חדש לאחרונה. גם מזה אני לא מצליחה להתלהב. יש לי הרגשה לא כל כך טובה לגבי הקשר הזה, אבל אני לא רוצה להגיד את זה כל כך מוקדם. בפעם האחרונה שאמרתי את זה במערכת יחסים, זה רדף אותי, עד הסוף. ומצד שני, באמת שאני לא בטוחה.
[לפחות הפעם הוא ירושלמי].
פגשתי ברחוב מישהו שהתחלתי איתו בקיץ האחרון (להזכירכם לפני 8 חודשים בערך). כבר הספקתי לרדת ממנו... עכשיו הוא שאל אם אני רוצה להפגש. לא יודעת.
ואני לא יודעת מה לבטל - פגישה שקבעתי עם מישהו שלא רוצה שום דבר רומנטי איתי ואני הייתי שמחה אם הוא היה רוצה, או פגישה עם מישהו שהיו איזה שעתיים שרציתי ממנו משהו ועבר לי, עכשיו אולי הוא כן רוצה שוב.
שתי הפגישות מתנגשות. מעניין אם בסוף לא אבחר בשתיהן. יחי הסרטים החדשים שקניתי. קדימה למרתון. (מי מצטרף?).
וכן, אני מתגעגעת לדברים מסוימים שהיו לי עם גלעד. ככה זה שמסיימים מערכת יחסים לא כי היא הייתה גרועה, אלא כי היא לא הייתה מיוחדת. יש דברים קטנים ונחמדים להתגעגע אליהם. יש מין טוב להתגעגע אליו. יש את העובדה שהוא גרם לי להעלות את הסטנדרטים שלי קצת לגבי כמה דברים 
... אני מקווה שבכל זאת הכל היה לטובה.
מה יהיה איתי בשנה הבאה דאם איט.. מה יהיה איתי עכשיו בעצם...?
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
