עוד יומן רשת ייחודי

חשבתי על זה, שלשתף באקסים זה קצת כמו לשתף בקינוח טעים שלא בא לך יותר עליו. תכלס, דמיינו סיטואציה בבית קפה: "שמעי, היה ממש טעים, אבל זה קצת יותר מידי שוקולדי בשבילי, וגם הבצק קצת רך מידי לטעמי, אבל את אוהבת בצק רך, אז יהיה לך יותר טעים".

(אם תהיתם- חשבתי על סופלה).

חבל שאף אחת מהחברות שלי לא אוהבת את סוגי הקינוחים שאני אוהבת. או שסתם הן לא אוהבות לאכול קינוחים של חברות שלהן.

(חוץ מאחת בשנה שעברה, אבל זה לא באמת היה אקס).

ובלי שום קשר לכל האנקדוטה הזו... יש לי משהו להגיד: זה לא כל כך נחמד כשמסננים אותך, לא זה לא כל כך נחמד כשמסננים אותך... זה לא כל כך נחמד לא לדעת איפה אתה עומד, זה לא כל כך נחמד לא לרצות להתלהב (כדי לא להפגע מאכזבה).

נמאס לי לא להתלהב מקשרים

נמאס לי להתלהב מקשרים ולהתאכזב אחרי פחות מחודש

נמאס לי לא להתלהב בכלל משום דבר ולרצות לסיים את כל הפרויקטים שלי

נמאס לי מלא לרצות לחיות איפה שאני חיה, מלחתוך דברים, למרות שזה יפגע באנשים ובעבודה שלי.

נמאס לי מזה שאני לא יודעת אם מישהו רוצה לחתוך את הקשר איתי, ובינתיים אני מתלהבת מהקשר איתו - לא רוצה להפגע. נמאס לי שאני חושבת שהסיבה היחידה שהוא לא חותך את הקשר זה פחד.

נמאס לי לפחד. אני מתחילה לא לפחד.

אני לא רוצה לבכות בגלל קשר שהיה עד כה 3 פגישות. אבל זה מה שאני עושה.

בעצם, אני בוכה בגלל הרבה דברים!

אולי, אני בוכה בזכות הרבה דברים?

אני בוכה כי אני לא אוהבת את הפרויקטים שלי. אני בוכה כי פגשתי בשבועות האחרונים 2 אקסים שלי (לא במקרה) ועוד אחד התחיל עם חברה שלי (גם לא במקרה). לאחד מהם יש חברה חדשה. אני חושבת ששלושתם רוצים אותי, מבחינות שונות, אבל זה פשוט לא ילך, מסיבות שונות.

אני חושבת שאני רוצה מישהו אחר. אבל אני לא רוצה להיות סמרטוט. לא רוצה להיות עדיפות שניה ואז לגלות שאני בכלל לא עדיפות (את זה אני עוד לא יודעת, הוא טוען אחרת, אבל אני לא מאמינה לו).

שלחתי הודעה  אם נפגש ביום שבת. הוא לא ענה. ביום למחרת שאלתי שוב. הוא לא ענה. בסוף שלחתי הודעה שלא האמנתי שאצליח לשלוח: לפעמים "לא" יותר טוב מהתחמקות. אתה רוצה להפגש?

על זה הוא כן הגיב: סבלנות. אני אומר לא כשזה לא.

אבל אחרי שהתקשרתי ולא הייתה תשובה. שוב חזרתי לא להאמין לו.

אני רוצה אותו. ואני רוצה להאמין לו. אבל קשה לי ממש.

אני מוצאת את עצמי ברחוב אומרת דברי יאוש.

אני רוצה למות

אני רוצה למות

אני רוצה לפרוש

צריך להפסיק הכל

להתחיל חיים חדשים, חיים משלי, לא בהתנדבות.

צביעות בכל מקום.

אבל מה? אולי המצב לא גרוע כמו שאני חושבת כרגע? אולי אני כן טובה במה שאני עושה, וכמו שהרכז שלי אמר לי "תתאפסי על עצמך. באמת".

סופ"ש נעים.