מאז שחבר שלי עבר לגור איתי... לא... מאז שאנחנו מדברים על לגור ביחד, חשבנו לעשות חנוכת בית. את המעבר הרשמי שלי לבית עשיתי בסוכות שעבר פחות או יותר, ואז גרתי למשך 9 חודשים עם שותף לדירה. אפשר לומר שחיממתי את הדירה הכזו כמו הריון עד שאוכל ללדת מחדש את היחסים ביני לבין החבר.
[או שלא]
השמחה וההתאמה על המגורים ביחד כה נפלאים עד היום. יש לנו באמת קן קטן משלנו. מקום לברוח אליו אחרי יום ארוך ותכלס, מקום שממש לא מתחשק לי לעזוב ביום ארוך או קצר, פשוט כל כך כיף להיות איתו כל שעה.
וגם קצת כיף לא לעשות שום דבר אחר חוץ מזה.
אני מרגישה קצת כמו הסיפורים על אנשים שהאוכל שלהם מלוח מידי כי הם מאוהבים.
ארגנו את הבית מחדש, תלינו תמונות וסידרנו ארונות. ועדיין הרגיש לי שכשחוזרים לפה, זה לחזור אלי הביתה.
החלטנו מזמן לעשות חנוכת בית בסוכות. דד ליין שכזה, שלא לגמרי עמדנו בו מבחינת סידור הגינה וצביעת הבית, אך חוץ מזה, הבית נראה טוב.
המסיבה היתה מן מסיבת התברגנות. הוא הזמין את כל מי שהוא אוהב מכל מסגרת אפשרית כדי לחגוג את המהלך המשמעותי שלנו.
אני כמובן גם הזמנתי חברים ובסופו של דבר היו בביתנו הקט לא פחות מ25 אנשים - במשך 7 שעות.
האוכל זרם בכמויות ובאיכות. האלכוהול גם היה מכובד. ה"קריסטל" ברובו נשאר במקרר . הצלחנו לעשות שימוש מלא בכל הצלחות והכוסות שלנו, שזו כמות מאוד מכובדת.
לקח יום לקניות, יומיים להכנת אוכל, עוד קצת לנקות, ועוד כמה שעות להזמין אנשים (שלא נדבר על זה שהיינו יקים ופתחנו אירוע בפייסבוק חודש לפני).
יום לפני המסיבה הרגשתי 100% "בעעע" במובן הכי מילולי שאפשר לתאר. כמעט ביטלתי את החצי שלי במסיבה ורק רציתי לשבת, ועדיף בקרבת השירותים.
החבר הטבעוני המקסימולי שלי בעקבות התופעה עזר וארגן כל כך הרבה. הוא אפילו הכין עוגת גבינה!! כל כך טעימה, חבל שהוא לא טעם.
עם כל השמחה וההמולה והמוני החברים שלו שהגיעו. אני מרגישה שהפינה הזו בעיר היא שלו.
היו המון דברים סימליים באירוח החברים בבית החדש שלנו, שזוהי ללא ספק מסיבה מרגשת.
לסיכום, אני שמחה שעברנו את זה. ועכשיו רק בא לי עוד.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
. הצלחנו לעשות שימוש מלא בכל הצלחות והכוסות שלנו, שזו כמות מאוד מכובדת.