לפני כמה ימים קראתי עם הקפה את עיתון ידיעות אחרונות. נתקלתי בכתבה על חוק חדש, שנובע מסיפור על איש, שהיה ילד מאומץ. אותו איש פתח את תיק האימוץ שלו בגיל 18, פגש את אמא שלו לפגישה קצרה, והיא סרבה לתת לו פרטים עליה (כמו למשל שם משפחה) וסרבה להמשיך את הקשר איתו. בינתיים ההורים המאמצים שלו נפטרו. לטענתו, חוסר הקשר שלו עם ההורים הביולוגיים שלו גרם לו להרבה קשיים רגשיים. הוא דרש והצליח לחייב את הגופים הרלוונטים להכריח את אמא שלו להפגש איתו שוב.
הכתבה סיפרה את זה, באופן המתאר כמה שזה חשוב להפגיש בין הורה ביולוגי לילד שלו, גם אם האם הראתה סימנים ברורים לכך שהיא לא רוצה קשר עם הילד שלה.
אני ילדה במשפחה חד הורית. אף פעם לא ראיתי את אבא שלי, חוץ מתמונה בסביבות גיל 18.
כן, מעניינים אותי דברים לגבי אבא שלי, "מה היה קורה אם..." ועוד השארות נוספות.
מצד שני, הוא הראה נכונות כל כך גדולה לא ליצור איתי קשר במהלך השנים. ואני ממש לא חושבת שצריך שיהיה חוק שיכריח אותו להפגש איתי! כמה חוצפה יכולה להיות לילד.
כאילו, מה יקרה אם הוא, או אני, נפגוש את ההורים הביולוגים שלנו שלא גידלו אותנו? נדע מה הם אוהבים לאכול? באילו סדרות הם צופים בטלויזיה? מה המשכורת שלהם? האם יש להם רגשי אשם?
במה זה יעזור?!
שאלו אותי מליון פעם אם לא הייתי מעדיפה לגדול עם אבא. אז כן, משפחה נורמטיבית זה אחלה. אבל מה היה קורה אם היו מכריחים את האבא הביולוגי שלי להיות אבא שלי? סתם היה לי אבא זבל והייתי מעדיפה שיסתלק ונהיה מאושרים במשפחה חד הורית.
אז מה יעזור למישהו לפגוש את האישה שבטח יש לה סיפור חיים קשה, נכנסה להריון, החליטה לא לעשות הפלה אלא לתת לתינוק חיים אולי מאושרים אצל מישהו אחר. זה לא הילד שלה, זה העובר שלה. אז הם סוחבים את אותו מטען גנטי, זה לא הופך אותה לאמא שלו.
*הביקורת שלי היא לא נגד אותו איש, אלא כלפי המערכת שלא יכולה לכפות על הורים ביולוגיים להפגש עם הילדים שהם נטשו. לדעתי.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
