אתמול בלילה חלמתי על טיל ענק שהופיע בשום מקום, אולי
מאיזו חללית, ובאופן פתאומי התפוצץ באלגנטיות מלאת צבעים ודרמטיות של סרטי אקשן
סוריאליסטים, ובאותה הדרמטיות בן זוגי עטף אותי כדי להציל אותי מהריקושטים וההדף.
ההפתעה הגיעה כשמסתבר שנפגעי הפיצוץ, מי שחדר לעורו רסיס מהפיצוץ, נלקח במן שאיבה
לאויר לעולם אחר, למן מחנה ריכוז / גטו המנוהל על ידי הגוף המסתורי שזרק את הטיל.
בגטו הזה חיו אנשים מכל העולם והגילאים וחיו שם בחיי
גרילה ומסתור, או שהפכו למעין חיילים (סוג של יודנרט) של אותו הגוף המסתורי, ממנו
מדי פעם מגיעה עזרה, בצורת אוכל שנזרק מהשמיים ויש צור למהר לאסוף אותו ולחלק בין
הכלועים ומצד שני, מגיע מהכח הזה חורבן, או דרישות מופרחות להשתתפות במלחמות או
מעין משימות אלימות.
החלום הזה נראה בחלקו כמו קומיקס מנגה, בחלקו קודר מאוד.
עניין ההסתרה האישית והסתרת חבריך מפני מה שעלול ליפול מהשמיים באופן מילולי (out of the blue) ויכול לתפוס אותך ולרוב
רק רע יכול לצאת ממנו.
החלום הזכיר לי את יחסי אמריקה – אפריקה. הוא הזכיר לי גם
את "האח הגדול" (לא את 1984, כי לא קראתי את הספר עד הסוף עד היום), אלא
התוכנית, בה אנשים ללא מחנה משוטף ברור צריכים להסתדר תחתת הוראות של ישות בלתי
נראת, לפעמים כמאבק ולפעמים בהכנעה.
וכן, כמובן שזה הזכיר לי גם קצת את השואה.
אני זוכרת שבחלום נפלו דברים מהשמיים, והחפצים הראשונים
שאספתי לעצמי היו חתיכה של משהו אכיל וחוברת אמנות שבאמת מצאתי לפני כמה ימים
ברחוב, ששימה אותי וכמובן מיד אספתי, אלו היו המוצרים שהחלטתי בחלום שאסור לי
לפספס לפני שמישהו אחר ישים עליהם את היד.