עוד יומן רשת ייחודי

בחודשים האחרונים, אם לא יותר מזה, אני ממש רוצה שיהיה לי כח לאמא שלי, אבל אין לי. אני מתקשרת, ותוך דקה אובדות לי כל האנרגיות והרצון לבקר. 

לא יודעת אם זה תמיד היה ככה, אבל אני פשוט לא מצליחה לדבר איתה. כלומר בכלל. היא נהייתה ממש ADHD, אני מעלה נושא והיא בהיפר עוברת מנושא לנושא לנושא ובדרך כל מיני בדיחות קרש, או תלונות על דברים שהיא כן הספיקה או לא הספיקה. אני לא מצליחה לעקוב. לא מצליחה להשחיל מילה מבלי שישר תהיה לה תגובה שלופה. אני רק עונה לטלפון או אפילו אם אני התקשרי, רק אומרת "הלו" והיא ישר מסיקה מזה אם אני במצב רוח טוב, לא במצב רוח טוב, למה אני ככה, למה אני אחרת, מה שלומי, האם מצב הרוח שלי חזר, האם אלך... דייי! כמה אנרגיות הולכות על כלום!! 

ואני מודה, אני מתחמקת ממנה. אני מרגישה שזה יותר גרוע מגיל ההתבגרות. אז לפחות זה הגיע עם הורמונים ותחושת מרידה. עכשיו היא סתם מעצבנת אותי, על ניוטרל. קשה לשמור על קשר ככה. אני גם מודה. אני לא סומכת עליה בהרבה דברים. אם פעם כן, היום אני לא סומכת עליה בדברים קטנים, כמו להכין דברים בזמן, לא סומכת על שיקול הדעת שלה... זה מתסכל אותי נורא, אבל ככה זה.