7/2005
ניסיון תמצוט הפוסטים של חודש יולי
באופן יחסי להרגלי הניקיון הכלליים שלי, ניקיתי הרבה לאחרונה. ממש הרבה.
החדר שלי, שלא נוקה זמן רב, וכדי לנקות עברתי על מצבורי הנוסטלגיה שלי.
בסניף של תנועת הנוער, אולם גדול מאוד, שלא נוקה עוד יותר זמן מהחדר שלי.
עזרתי לשפץ בית ששייך לנכה (יותר בכיוון של קצת צולע ומנצל את הממסד). הזמינו אותי אליו, והתחרטתי על כך מאוד. הבית שלו נראה כמו לא ניקו אותו מאז בניתו. הבאתי לילדה שלו צעצועים ישנים שלי, שהיה לי קשה להפרד מהם, הם נחטפו והגיעו לחדר עם המון צעצועים אחרים.
באותו היום עזרתי לסדר ולנקות את חדר הישיבה של קייטנה שהתנדבתי לעזור בה (קייטנה קומוניסטית ביפו לערבים).
מאוחר יותר, ניקיתי את הבית שלי.
________________________________
הזיכרון המשמעותי ביותר משנת הלימודים: המריבות. התדרדרות הדמוקרטיה (בבית הספר הדמוקרטי) והפיטורים. מקווה שבשנה הבאה יהיה טוב יותר. ניסיון אחרון.
הבגרויות היו קלות משחשבתי. אך הציונים לא מראים טובות. (אף על פי שבשאלונים הראשונים – השליש הראשון, במתמטיקה ואנגלית קיבלתי 100).
שנה הבאה תהיה עמוסה! 10 מבחני בגרויות ושאר החיים שיהיו.
________________________________
בקייטנה:
לא זכור לי ששמעתי כל כך הרבה ערבית ביום אחד עד היום.
אני חושבת שלא מספיק מעריכים את הילדים הערבים בארץ על השליטה שלהם בשתי שפות. באמת כל הכבוד להם.
רואים שהילדים ביפו צריכים יציאה מהשגרה וערכים כמו שיכולים לתת בקייטנות מהסוג שהדרכתי בה. היה יכול להיות טוב, לפתח את הקייטנה לתנועת נוער, שלדעתי מאוד חסרה ביפו.
משונה לעבוד עם האקס המיתולוגי שעבר לגור בחו"ל (לפחות בינתיים). הוא השתנה מאוד. הקיצוניות שלו רק התדרדרה.
שלחתי לו כמה חודשים קודם לכן חבילה עם דברי נוסטלגיה, הוא לא קיבל אותה.
שומעת את נושאי המגבעת וחמי רודנר.
הולכת להופעה חינמית של אביב גפן.
________________________________
האם אי פעם ניהלתי שיחת נפש עם חפץ דומם? בגיל צעיר ניהלתי שיחות כאלה עם בובותי, מאוחר יותר עם עפרונות. עם הזמן השתדלתי שלא להזיז את השפתיים תוך כדי.
________________________________
לבוש:
סגנון הלבוש שלי - זרוק. מעדיפה גם לא ללבוש חזיה.
קונה בעיקר בחנויות יד שניה, או חנויות לא ידועות וקטנות. הרבה מפרטי הלבוש שלי הם מאמא, חברים, דברים מהרחוב וכו'.
הכי מעייף לקנות נעלים.
לא רואה את עצמי הולכת עם חולצת בטן צמודה וצבעונית.
________________________________
הם אני היחידה שחושבת שפשר להציל את ארגון הנוער שלי? האם אני חושבת ככה בעצמי?
חשבתי עד היום שאעשה שנת שירות דרכם, ועכשיו? מה יהיה?
אירחתי דרך התנועה 2 אמריקאים ממשלחת יהודית. בני נוער מעצבנים כל כך וחסרי נימוס, מסוממים.
השתכרתי. בפעם הראשונה, אולי אחרונה בחיי. הרגשתי שהגוף שלי בוגד בי, תחושה מעניינת.
עובדת על פרויקטים גדולים בתנועה, לפחות מנסה.
________________________________
אני רוצה לצלול לאנשהו ושהזמן יעבור שם. כדאי ללמוד איך לנשום מתחת למים. חלמתי על זה פעם, לפני 7 שנים אולי. חלמתי שאני מתחת למים, נמצאת שם כמה דקות, מסתכלת למעלה ולמטה, עוברת בין אנשים שנמצאים גם במים בבריכה רגילה, הייתי למטה ולא הקשבתי למה שהם אמרו. שחיתי בין האנשים, ברחתי ממבטים, נשארתי והיה לי שקט וטוב, יכלתי לשאר שם עוד זמן, אבל התעוררתי וחוץ מזה, אנשים נכנסו למיים ושחו שם. אין לי בעיה עם אנשים שיצללו איתי וישתחשכו במיים גם איתי, אני רוצה להיות מוגנת בקרום של המיים, בטמפרטורה נעימה. אולי מישהו נחמד גם יבוא וילטף אותי, יחבק, יחזיק אותי חזק ואני אבכה לו על הכתף, הוא ינגב לי את הדמעות, אפילו שהוא לא ממש רואה אותן בתוך המיים. אני רוצה לצרוח בתוך המיים, ומבחוץ רק יראו בועות שיוצאות החוצה. אני רוצה לצעוק ליד מישהו שיחזיק אותי, לא כי הוא צריך, אלא כי הוא מאוד רוצה ואני רוצה שהוא יחזיק אותי, הוא, לא מישהו אחר, רק הוא ואני שם בבריחה. ושוב, להרגיש את הרוך של המיים, את הבועות והזרמים שמלטפים את הגוף כששוחים בתוכים. לשחות מהר, לברוח מהדברים הפחות נעימים שנמצאים כרגע באוויר, להמשיך לשחות ולצחוק כי הכל יותר טוב. ואולי מישהו יאהב אותי ולא רק יסתכל מהצד.
________________________________
היה פגוע בסיני.
________________________________
אני ואמא היינו יותר מ24 שעות בים. ונשרפתי כהוגן.
בבוקר הרגשתי כמו בסרט. מסוג הסרטים שעוזבים מישהו ישן באמצע מקום נידח וכשהוא מתעורר הוא באמצע שומקום (בד"כ משולב עם זום-אווט).
________________________________
ביום שלפני המחנה האלטרנטיבי. הסתפרתי.
היה לי שיער ארוך עד האגן, ועכשיו, בסוף יולי, עזרו לי לחתוך את הצמה שנקלעה מכל השיער הזה.
לא הסתפרתי 4 שנים עד לנקודה הזו.
שוקלת קרחת.
| 
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
