עוד יומן רשת ייחודי

טוב אז האנדרנלין של אמא שלי בקטע של לעבור לגור בצפון קצת ירד אבל היא עדיין ממשיכה בתכנון, מה שהופך את זה ליותר מעצבן.

אז כמה דברים יש לי הגיד על זה (במיוחד בגלל שמשום מה נדמה לי שעוד לא כתבתי על זה שום דבר בעבר)

אמא שלי מתחילה לעצבן אותי, אז אם נתמקד בנושא של הגליל, אז היא תופסת כל היום את המחשב ולא מפנה אותו גם אם אני צירכה להכין ש"ב שכתובים לי על המחשב (מתמטיקה, בסוף היא פינתה) וזה לא כאילו היא עושה משהו באמת ייעיל. אני מתחילה לחשוב איך היא מרגישה כשאני כותבת כאן / פורומים אחרים / מציירת ציורים מוזרים בצייר / ובעיקר כשאני משחקת, אבל זה דווקא לא קורה הרבה.

היא גם מעצבנת אותי באופן כללי. אבל זה לא לנושא.

אז עכשיו כשלאמא שלי יש פחות אנדרנלין, ברור שהיא תשקיע פחות בלנסות לעבור.

אז אני עדיין תקועה בגבעתיים לכמה שנים הבאות.

כאילו מה? אני צריכה למצוא שוב שמישהו ירביץ לי בשביל שהיא תרצה לעבור בדחיפות?

דווקא נחמד לי בגבעתיים. אל תבינו לא נכון. מתה על המקום.

אבל המצב הזה שמדברים על לעבור כל הזמן, למרות זה לא נראה כאילו זה הולך לקרות בשנתיים הקרובות, זה משגע אותי. כאילו.. מה יקרה בסוף?

ולמה אמא שלי נזכרה שהיא רוצה לעבור לגליל בדיוק שבוע לפני שהתחיל הפרסום המאסיבי של עידוד אנשים לעבור לגליל?

אפילו שאני אף פעם לא הבנתי את הפרסומות האלו (אני זוכרת שפעם ניסו להקים איזה ישוב לצעירים בלבד והיו לזה פרסומות בטלוויזיה, משעשע דווקא).

אז המסקנה העיקרית שלי היא: לא להתלהב משום דבר! זה עלול להתפוצץ לך בפרצוף! או לפחות לאכזב אותך מאוד.

אולי אני גם אכתוב על מפגש הקהילה שהיה?

על זה שהיו שם הרבה אנשים (ואני לא מדברת על המפגש שלנו, כי פשוט היו שם תוך כדי עשרות אנשים ממקומות אחרים, אחת מהן מיכל שכל כמה זמן ראיתי צצה ממקום אחר).

ועל זה שאנשים מתלבשים מצחיק.

צבעתי את השיער (לא כולו) יש לי גוונים מוזרים בכל מני מקומות מוזרים (ראש זה מקום מוזר).

על זה שאני אלך ביום שישי לרוקי (וגם השגתי לעצמי הסעה. מעניין אם יהיה נחמד, בד"כ אני מתאכזבת).

על זה שמחקתי כמה אנשים מהרשימות של הICQ (וזה כעדכון לפוסט הקודם).

ועוד דברים ועוד דברים

ולא הייתי נוגע בך עם מקל

לא הייתי נוגע בך עם מקל

לא הייתי נוגע בך עם מקל

אם רק הייתה לי האפשרות לגעת בלי

נראה כבר על מה אני אכתוב.