טוב, חשבתי שאם אני אקרא כמה פוסטים של הנושא החם אני אבין משהו בקשר לכוונות של הממשלה /עיריית שדרות לפעול שם.
אבל לא, גם אחרי שאני צופה בחדשות (לא בקביעות כל כך, היא עצובה מידי וזה לא עושה לי מצב רוח טוב [אני חיה בבועה, זכותי]) וגם אחרי שאני מדברת על זה עם חברים שלי וגם אחרי שאני קוראת את הפוסטים שנכתבו פה,
אני עדיין לא מבינה איך שביתת רעב יכולה לגרום להפסקת הקאסמים.

אל תקחו אותי לא נכון, אני חושבת שהמצב נוראי.
אני שואלת את עצמי כל פעם מחדש- איך הם לא מתייאשים? היית מאמינה שלפחות חצי מתושבי שדרות היו מתפנים משם כבר מזמן, אבל זו עדיין עיר לא קטנה.
כשהייתי בשדרות (בתור נציגת המדריכים של הקונגרס הציוני
) בקושי דיברנו על הקסאמים, אלא הרבה יותר על העוני (שזו סיבה לא לעבור דירה). זה כבר נהיה כל כך באווירה שם שזה מוזר. אני כמובן לא פחדתי, כי רוב הסיכויים שבפעם אחת שאני אהיה בשדרות יפול עלי פגז זה לא ממש גבוהה, אבל עדיין, לחשוב על בתי ספר שתרגילי הסדר שלהם הם בתדירות גבוהה במיוחד והם לא על חפץ חשוד, אלא על קסאם שיפול עליו.
טוב, בקיצור: המצב הפוליטי על הפנים.
אבל בחזרה לדילמה שלי -
מה חושיבם לעשות שם?
לבנות את גדר/חומת ההפרדה? הקסאמים עוברים מעליה.
לתמוך כלכלית בשדרות? איך זה יעזור? אנשים יעברו דירה בקלות יותר?
לתמוך כלכלית ברצועת עזה? אני לא יודעת לאן הכסף הזה יכול להגיע בכלל.
מה הממשלה יכולה לעשות חוץ מלעזור לפלסטינאים ברצועת עזה? הרי זה מה שהם רוצים בעצם, אני לא מוצאת סיבה נוספת לזרוק קסאמים באופן קבוע.
מה הם חושבים? "כל פרסום הוא פרסום טוב", הם זורקים קסאמים ופתאום דעת הקהל לטובתם..
ההא, אין פיתרון בקיצור, חוץ משלום.
ושלום לא יצא מכאן. לא מהבעיות בשדרות, לא מלחבק תושבים בשדרות.
מה אנחנו מנסים להראות באימפטיה שלנו כלפי העיר הסובלת הזו?
וכלפי ערים אחרות שסובלות מפיגועים (כמו ירושליים בעבר והיום ערים דרומיות יותר בעיקר)
אולי בכלל נעשה עוצר על כל הארץ.
אני לא רואה פיתרון במה שאנחנו עושים עכשיו שם, ואם מישהו יכל להסביר לי זה יהיה מאוד נחמד.

אגב -
אתמול ישבתי באוטובוס ושמעתי שני מבוגרים מדברים על ההופעה של רוג'ר ווטרס. האחד הסביר לזו שישבה לידו שהוא זמר רוק מפורסם והוא בעד השלום ואיחוד בין שני הצדדים ולכן הוא מופיע בנווה שלום. אז היא אמרה לו "אם הוא כל כך בעד שלום אז שישב בשדרות ולא בנווה שלום".
הא?
ברקע: רמי פורטיס