עוד יומן רשת ייחודי

טוב, אז אחרי שכתבו לי שהציור שלי תמים, נאיבי ובלה בלה בלה.

החלטתי לצייר משהו שהוא באותו הסגנון של הקומיקס הקודם שציירתי, אבל הפעם לא נאיבי כל כך.

וכמובן שאני לא עד כדי כך מושפעת ממה שכותבים לי בבלוג (בד"כ) ולמעשה ציירתי את זה סתם בשבילי ובשביל החרמנות שלי. אתם סתם פה בשביל לחוות דעה, לאונן אם אתם ממש מרגישים צורך  (אל תספרו לי אם כן, וגם לא נראה לי שתעשו את זה)

*בעצם, כן תספרו, זה יקרע אותי מצחוק ויגרום לי להרגשת סיפוק (לא מינית במיוחד).

אני אתן לכם לנחש מה קרה במציאות ומה לא קרה במציאות.

אני מרגישה די מפגרת עכשיו כשאני מפרסמת את זה.

אבל מה יותר מפגר? לצייר את זה או לפרסם את זה?

ומה יותר מפגר? לכתוב על סקס או לצייר סקס? נו, עכשיו כשזה מדבר על אמנות, זה מרגיש יותר טוב ... נא, לא ממש.

יאללה, ברוכים הבאים לסטיות שלי.

מה אתה אומר על זה, פרוייד?

בקרוב... ציור על העצבים שלי, קצת מפחיד (אמא שלי ראתה אותו בטעות היום ושאלה אותי למה אני כל כך עצבנית)..

הייתי מפרסמת את הפוסט על סוף הממסד שנקרע "בית ספר" אבל אני עוד לא מרגישה מספיק בשלה בשביל לסיים אותו. הייתי היום בבית הספר דאם-איט, 3 שעות של ספרות, זה לא באמת סיום בי"ס.

ברקע: איפה הילד - רק בשביל לקבל חיבוק.

*אני מסדרת עכשיו את תיקיות המוסיקה שלי.. אני שוקלת אם להעביר את הכל לאנגלית שיהיה קל יותר לחפש את זה בסולסיק. אבל.. עד כמה אין לי חיים? אולי אני אחליף את התיקיות.. אבל עדיין, עד כמה אין לי חיים?