עוד יומן רשת ייחודי

הילדים שלנו במבצע קיבלו ציונים כל כך טובים! איזה יופי!!

אני התנהגתי מממש כמו איזו אמא גאה, הראתי את רשימת הציונים לכל מי שיכלתי: וזה בטח עוד לא נגמר. אלוהים, היה כל כך טוב במרתון, הם היו נפלאים, התנהגו ברצינות והרבה יותר ממה שהם רגילים ואנחנו רגילים. כן, היה ש"ש על כל ילד וכנראה שזה מה שעזר, אבל עדיין, הייתם צריכים לראות את יצחק למשל, שחיכה מאוד במתח בזמן שבדקנו את המבחן, וכששמע שהוא קיבל את הציון 93 (אגב, הציון הכי טוב)הוא היה מאושר, הילד הכי שובב, ציני, בלגניסט... במבצע, היה כה שמח, ואני הייתי מאושרת מההצלחה שלו, וההרגשה שזה נתן לו.

פינחס, אמנם קיבל את הציון הנמוך מבין החמישה (88), אבל תודו שזה ציון מעולה.

פינחס, השקיע במרתון אולי הכי הרבה, הוא עבד לאט באופן יחסי, הפרק הראשון היה לו קשה ואולי בגלל זה הוא הגיע לפער בזמנים.. בכל מקרה, הוא קיבל את המבחן אחרון ועדיין סיים פחות או יותר ביחד עם כולם.

תחשבו, מה היה הציון ההתחלתי שלהם? משהו בסביבות ה30 או לא פחות.

תבינו, בשביל זה באנו לעמותת אלון! אתם לא יודעים איזה סיפוק אדיר זה. הפנים של יצחק למשל, עוד חרוטים לי בראש, הסיפוק הזה, הרגשת ההצלחה הזו, ההרגשה שאולי תלווה אותו בעוד מקצועות, שהוא סוף סוף יבין שהוא טוב בעוד משהו חוץ מכדורגל, שאם הוא משקיע ולומד בשקט, הוא מגיע להישגים טובים מאוד.

אגב, אנחנו (הצוות שעבד שם) מאמינים שהם עכשיו יותר  טובים משאר הכיתה שלהם, ברצינות.

לכל מי שמוכן לעבוד קשה ולקבל היי בסוף התהליך מההצלחה של אחרים, שיבוא לעמותת אלון.

התהליך שעברתי, ומי שקורא כאן בטח יודע לפחות חלק מזה, היה מאוד קשה, המון פעמים רציתי פשוט לקום וללכת, אבל המרתון הזה פשוט שווה את הכל.

אני לא יכולתי לדמיין אותם בכלל יושבים כל כך יפה על הכיסא ולומדים במשך יותר מ20 דק', והם ישבו על התחת בערך שלוש שעות ברצף, בשקט, רציניים..

כששאלנו את פינחס אם הוא רוצה לנוח, הוא אמר שלא וישר המשיך לעוד פרק, ועוד פרק ועוד פרק..

הם סיימו חוברת עבודה של 23 עמודים בשלוש שעות! והכל כמעט היה נכון (עם מי שאני עבדתי הכל היה נכון ).

תלינו את הציונים שלהם על המקרר שלנו, זה כל כך כייף לראות את זה. כל הקומונה גאה בתלמידים שלנו.