עוד יומן רשת ייחודי

התחשק לי לצייר משהו וזה מה שיצא.

ככה זה עם ציורים מהירים.

אתמול הייתי בערב לזכר בן דוד של אמא שלי, בקיבוץ פרוד.

כשהגעתי לחדר הייתה לי הרגשה כאילו עוד שניה אני אראה אותו ואגיד לו שלום, הרי.. אם כבר אני בפרוד, אז לא להגיד לו שלום? כמה מוזר זה.

אני לא בטוחה אם היה מישהו אחד בחדר שבאמת הפנים את העובדה שהוא מת. עברה פחות משנה.

קשה לי להגדיר את איך שאני מרגישה, מבולבלת בעיקר.

עוד פחות מחודשיים אל העתיד הלא נודע, והאמת, גם עכשיו הרבה דברים לא ידועים, חדשים, ומפחידים.

ברקע: The End - The Doors