עוד יומן רשת ייחודי

אני לא רוצה לעזוב, לא ולא!

כן, יש קבוצה חדשה בעתיד, אבל זה לא עוזר.

מ'זה שנת השירות הזו? היא אפילו לא 12 חודשים.

קמתי בבוקר, דמיינתי אותנו חושבים במרפסת, מעשנים נרגילה או משהו כזה, לא בתור משהו שקרה, אלא בתור משהו שיקרה.

מעט מאוד אנשים ממשיכים בעמותה. הטובים ביותר *סובייקטיבי* לא ישארו. איתי, מורן... נהפכו חברים, האם נצליח לשמור על קשר? הלוואי. אולי זה יעזור שאני אגור יותר קרוב אליהם .

הדירה כבר נהייתה סוג של בית (זה כבר קרה מזמן אפשר לומר).

זה נשמע כאילו כל מה שאני עושה בשנת השירות, זה לגור עם עוד 9 אנשים בצפיפות. יש לי גם את העבודה. למרות שבקשר אליה, אני מוכנה להודות, שנחמד לי בבית הספר בכלליות, אך קשה לי למצוא הרבה נקודות טובות, שבגללן אני רוצה להשאר.

משם דווקא אין לי כל כך בעיה לצאת, הרגשות שלי פחות נוגעים בעבודה. למעשה הם כן, ולכן אני רוצה לצאת.

נ.ב

נמאס לי להיות "יזיזה" של אנישם ועוד להשקיע בזה הרבה אנרגיות לא מוערכות, כשהצד השני לא מזיז אצבע (*כאן נכנס תיאור גרפי שמוכיח שהוא כן מזיז אצבע* אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת).

ובעיקר אני לא רוצה להיות יזיזה של מישהו עם הרבה יזיזות נוספות. "It's so 2 years ago" (רק שאז היו לי בעיות אחרות עם זה).  אני לא אוהבת את המצב הזה שבו אני קמה, ופתאום שמה לב שאני בעצם משלה את עצמי לגמרי. מה לא היה בסדר פה?