עוד יומן רשת ייחודי

היה יום נחמד ביותר. טוב לגור בירושלים (מה שנגמר עוד שבוע), למרות זאת הלכנו המון לשם, כי האוטובוס החליט לעצור עוד לפני התחנה המרכזית ככה, שהסתובבנו לא מעט אני ואיתי.

צילמתי שם עוד ועוד ועוד עד שנגמרה לי הסוללה של המצלמה. היה שם כל כך צבעוני ונחמד.

 (< זה שבמרכז ומסובב את הראש הוא  איתי).

הגענו וישר ראיתי את נמרוד ואיתי הרגיש לא קשור אז הוא הלך, הסתובבנו די הרבה במיוחד בהתחלה, גם אמרנו שאנחנו צריכים להפגש כשאני באיזור מרכז, אז אולי בסופ"ש הזה..

ופגשנו את אורן (המלש"ש) וגם אורן אחר שלא צילמתי  שהוא אגב, ממש לא דומה לשגב:   (זו לא התמונה הכי טובה שצילמתי אותו, אבל לפי דעתי היא מתארת אותו הכי טוב מכל התמונות).

 הסגלגלות האלו הן בת קול, שהן לסביות דתיות וזה היה ממש מגניב לראות אותן.

  אלו בקטן, היו גוש השמאל, שצעקו ססמאות ממש מצחיקות, אבל בשלב מסויים נמאס לי להיות לידם (מה שגורם לי להראות כאילו אני מסכימה עם כל הססמאות), אבל שוב, הם משעשעים בד"כ.

זו שבאמצע אגב, זו טלי, חמודה.

 מיכל.  

אנשי הכלבים   אני אוהבת את התמונה הזו, כי יש פה שלט בערבית, את דגל הגאווה, דגל ישראל ובצד כמה דגלים של כל מני מדינות, ובכלל, זה בירושלים.

*תיקון עריכה: דווקא בתמונה הזו לא רואים את כל הדגלים, אבל הם שם בצד ימין .

הנה תמונה עם הדגלים -    

היו שומרים בכל מקום!

היו שומרים בערך כמו מספר הצועדים אם לא יותר. הרגשתי שיש לי מאבטח אישי  הוא בטח היה הומו.

מזכיר לי, כשהגענו למעבדה (כן, עשו ניסויים על הומואים בסוף המצעד) עמדו שם שני חיילים שנראו רציניים יותר מידי, אז מי שהלכנו איתה (מלש"שית במקרה) נופפה אליהם עד שהם צחקו. היה מוצלח.

יש לי תמונה של חרדי שעמד שם הם שלט "רפואה שלמה" והיה ממש מצחיק, אבל התמונה די גרועה, אז נוותר עליה.

 זו אני מניפה את הדגל הקטן שלי שקניתי ב10 ש"ח. יש לי סיפור די עצוב שקשור אליו -

אני, איתי וידיד שלו הלכנו אחרי המצעד במדרחוב, כשחבורה של ערסים קטנים ודוסים באו אלינו, כשאחד מהם (מעצבן במיוחד) הציק לאיתי שהייתה לו מדבקה על החזה (חולצה כמובן) שהוא רוצה אותה ושיתן לו אותה. אז אמרנו לו "לא, היא שלנו, לך מפה", בשלב מסויים הוא גם ניסה לקחת אותה בכוח ואנחנו אמרנו לו "לך מפה, היא שלו"...

אחרי כמה זמן, דיברנו עם נגנת הנבל ברחוב, אישה נחמדה.. והוא חזר והמשיך להציק ביחד עם החבורה שלו. משום מקום מישהו חטף לי את הדגל מהיד, כשהוא נשבר לי ביד גם.

אם הייתי רואה לאן הוא נעלם הייתי רצה אחריו וגורמת לו להצטער על זה, או לפחות הייתי מנסה להעמיד אותו במקומו, אבל ויתרתי על זה, וחשבתי שכמה שלא אכפת לי מהם באותו הרגע, ופשוט הרגשתי כמו ילדה קטנה שלקחו לה את הבלון או הסוכריה והתחלתי לבכות, אפילו לא היה לי אכפת שהם אומרים "אוי, עכשיו היא בוכה, היא בוכה", פשוט הלכתי משם עם איתי בניפוף שלום לנגנית.

אוף, קניתי במיוחד אחד קטן כדי שאוכל לשמור אותו!

הצד הטוב של זה: לפחות לא נדקרתי.

   OK, עכשיו.. איתי שם את הסיכה הזו על הראש, אולי אתם לא רואים, אבל יש עליה נצנצים בכל מני צבעים..

אמרתי לו "איתי, אתה נראה הומו!"

אז הוא צחק.

וגם אני.

 אוי, עומר, מה עשית? כמה שזה פריקי.

ואחרון חביב: בר

ובתור סיום פוליטי קטנטן: http://mad.walla.co.il/archive/349183-5.jpg