עוד יומן רשת ייחודי

חלמתי חלום על מלחמת מיים.

הכל התרחש בבניין, כנראה בית ספר. וגם האנשים בחלום, חלקם היו איתי בבית הספר היסודי, וגם לי לא ממש הייתה תחושה של גיל, יכול להיות שבמודעות למדתי באותו בית ספר.

בשלב מסויים היינו באולם גדול, והרבה מאוד אנשים שהיו בחלום, נכחו בו. ואני הייתי בצד השני.

מישהו, שהוא במקרה היה אחד בשם אלון, שזכור לי מתקופת היסודי בתור ערס מעצבן שלא ממש בא לי לראות שוב (ולפעמים באמת יוצא לי לראות אותו ברחוב), שבכמה "סצינות" לפני כן, כל הזמן השפיל אותי, עשה משהו מאוד לא נחמד, והשפריץ עלי עם איזה זרנוק מרחוק וזה כאב לי. כולי רטובה ורוצה לבכות, הייתה לי הרגשה שאני רוצה לשפיל אותו. הרגשה שאני לא חווה הרבה במציאות, הייתה נורא חזקה אצלי בחלום. ומשום מה, מה שיצא לי מהפה הייתה צעקה גדולה לקראתו "תגיד לי שאני טעימה!". ראיתי מסביבי כמה פרצופים מהנהנים, כאילו זה הדבר הנכון שאני צריכה לעשות, אז חזרתי על עצמי וצעקתי "תגיד שאני טעימה!" וראיתי אותו, קצת בהלם ממה שקורה סביבו. אחרי כמה שניות הוא התחיל לצחוק והחזיר תשובה כלשהי, משהו ארוך, אבל רק ראיתי את השפתיים שלו זזות והוא שוב פתח את הזרנוק והכאיב לי.

ואתם יודעים מה מיים אומרים בפיענוח חלומות!

אז מה? אני עושה מלחמת רגשות, כשבסוף הרגשות הכואבים ביותר נוחטים עלי ומשפילים אותי? ואני מנסה להחזיר אבל לא מצליחה?

מעניין.

אני צריכה להבין יותר בפיענוח חלומות, ולשים לב יותר לדימויים חוזרים אצלי.

ולנושא אחר:

עשיתי ספונג'ה לחדר! אחרי כמות זמן, שההגדרה המדוייקת שלה תהיה "הרבה יותר מידי!".

ואתם יודעים מה זה אומר?

לא, הניחוש השני היה יותר טוב. נכון, הוא מחסן.

טוב, האמת היא שהוא לא מחסן, כמו שחשבתי הוא יהיה. הוא די נקי, קל לעבור, אבל עוד לא לגמרי מסודר. "ארזתי" את שולחן הכתיבה שלי , ככה שעכשיו אין מקום מסודר לכל הניירת (או בשמה השני = דברים קטנים שאין להם מקום מוגדר אחר). אבל יהיה בסדר. והאריזה מתקדמת.

בסוף לא נרשמתי למחנה.

יש בי צד מאוכזב, ויש בי צד שמבין שככה עדיף.

אבל אני כן רוצה לנסות לבקר באחד הימים. עדיף יום ללא סיור. אולי יום עם קבוצת בנות, או יום עם סרט (שאוכל להבריז ממנו ולדבר עם חברים). אבל גם כדאי יום חמישי, כי גם ככה אני לא חושבת שאעבוד ביום חמישי בגלל ההופעה, אז זה יהיה בוקר מבוזבז.

זהו.

ברקע: בשמעת בכורה של שיר של הבילויים בגלגל"צ, קוראים לו  "חיליק פורצלינה".

כרגיל, שיר עם מנגינה שמחה ומילים שבא להתאבד.

אולי אני אשמע אותו ביום חמישי

ט"ו באב שמח.

עדכון: הרגע גיליתי שהדיילה עדיין פעיל ויש בו הופעות. מה לעזאזל? כל פעם שאני עברתי שם השנה הוא היה סגור (פעם אחת לא).