עוד יומן רשת ייחודי

אני מרגישה שאני רוצה יותר, הרבה יותר ממה שהוא רוצה לתת לי.

הוא אמר לי, שעם החברה הקודמת הוא שכב רק אחרי הרבה זמן, אחרי שהם היו כבר מאוהבים וזה היה דרך לממש את האהבה שלהם. והוא, מה לעשות, עדיין לא ממש מאוהב בי.

כשהוא אמר את זה, חשבתי לעצמי - אני לא ממש מאמינה בעניין הזה. אני מאמינה שצריך אינטימיות במין, כן, אבל באהבה? צריך אהבה ממש בשביל להנות מסקס?

אחרי שניסחתי את זה לעצמי בראש, קצת נגעלתי מעצמי. בצדק או שלא בצדק, עוד לא החלטתי.

לא נמחקה ממני עדיין הסיטואציה שהייתה באחת הפעמים האחרונות בהן הייתי במגע פיסי עם האקס שלי:

במסיבת הפרידה שלו מהארץ, לא הייתי אמורה להיות בה, אך בכל זאת הפתעתי אותו והגעתי. הלכנו הצידה מהמסיבה לדבר. התמזמזנו כאילו אין מחר והוא רצה שארד לו. אני לא זוכרת למה, אבל היה ברור שהוא רוצה את זה ללא עירוב של רגש, רק משהו פיסי ולא מעבר, סתם היה חרמן נורא. אמרתי לו "אני לא רוצה לעשות את זה איתך לא מתאוך אהבה!" והוא אמר לי, בצורה שהכי העליבה אותי שאפשר "אה, סוף סוף הבנת שלא שוכבים בלי אהבה".

רציתי למות באותו הרגע, אבל זו לא הייתה הפואנטה שלי.

אני עושה את זה לא מתוך אהבה? עד כמה זה חשוב בכלל? למרות שאנחנו מכירים כבר בערך שנתיים, אני מגלה בו דרך הפיסיות חלקים חדשים ומגלה שאני בעצם לא ממש מכירה אותו עד הסוף. פתאום אני מרגישה ניתוק.

קשה לי להודות שחסר לי מגע, חסר לי מין, חסר לי. הוא אמנם מלטף אותי, אבל אני אף פעם לא מרגישה מסופקת מהמגע הזה.

הוא רוצה פחות. הוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל הוא יודע מה הוא לא רוצה, שהקשר יתבסס על מין. אני יכולה להבין את זה, אבל אני לא חושבת שזה כל כך נורא לשכב כאילו אין מחר, זה מעורר אקסטזות וחוסר טבואים, אני לא יודעת מה רע בזה עד כדי כך, אם יש גם סוג של אינטימיות מילולית חוץ מזה (שאין אותה לגמרי, כי קצת קשה לי להודות בפניו על כל מני דברים כאלו).

איך שאני רואה את זה, השליטה העצמית הזו גורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, שהוא רוצה "לעשות גם דברים אחרים". היי, שמעו, הוא יכול להיות עם עצמו כל יום לפחות ולי יש פעם בשבועיים וגם זה לא ממש מספק אותי. באמת שיש לי מה לפרוק!

האם התחלתי להאמין בתיאוריה הפופולרית "אם תחפשי את האחד תשארי לבד?", יש בזה משהו כל כך עצוב. בגילי במיוחד.