היום אורזים. זה יום מאוד גרוע לארוז מבחינתי. אני חולה כבר כמה ימים. אמא גם לא בתנאים הכי טובים (היא.. "קיבלה", אפילו שהיא בת 56!).
בקיצור, שתינו עייפות, לא רוצות לקום מהמיטה, אך עדיין, הפינוי פה בעוד 4 ימים, בהם צריך גם להספיק לצבוע את הדירה החדשה.
ניסיתי למצוא דרך להפרד מהדירה, אך הגעתי למסקנה תוך כדי, שזה סתם מאומץ מידי. התישבתי בכמה מקמות שאני נהגתי לשבת בהם לפעמים כשהיה לי קשה. מתחת לחלונות, מסתכלת על הסלון, על החדר.. כן, היה קשה. בסוף ביליתי אמש בצפיה בסרטים בערוץ 10 (חוויה בלתי נשכחת, ממש).
קשה להפרד מגבעתיים.
חברים טובים שלי נמצאים פה (ובפ"ת אני מכירה מעט מאוד אנשים).
גבעתיים הרבה יותר נוחה מבחינת הקרבה שלה לת"א ור"ג! (פ"ת היא דיי שומקום).
גבעתיים היא לא שכונת עוני אחת גדולה (לא מספיק שאני גרה בקומונה?).
בדירה שנגור בה עכשיו לא יהיה לי חדר משלי (לא מספיק שאני גרה בקומונה?!).
נו טוב, נעבור גם את זה.
שאלתי את אמא שלי איפה לדעתה יהיו הפאבים של פ"ת, אז היא אמרה: בתל אביב.
*שזה נכון גם לגבי גבעתיים.
בקרוב (בטח), פוסט פרידה מגבעתיים. עם תמונות יפות (לא מבטיחה לגבי היופי).