עוד יומן רשת ייחודי

זמן פנוי. בלי אף אחד בסביבה. כמעט חלום. מצד שני, זה לא עד כדי כך נורא לא להיות צמודה לבלוג.

בקרוב אולי אתחיל "לגור לבד". לא, אני לא עוזבת את הקומונה או את הבית, יש זמן לזה. עם זאת בשבוע האחרון השותף שלי לחדר אסף את כולם ואמר שהוא רוצה לעשות שינוי בחדרים. לקחתי אותו הצידה ושאלתי אותו מה הבעיות שלו איתי ואם אפשר לנסות לפתור אותן במקום ללכת על הפיתרון הקיצוני של להחליף חדרים, הוא הסכים לפרט מה הבעיות, אך לא רצה לנסות לפתור אותן. לדבריו - קודם נראה אם אפשר להחליף חדר ואם לא, אז ננסה לפתור את הבעיות.

בישיבה לא כל חברי הקומונה היו נוכחים, ולכן לא היה אפשרי להחליט. הישיבה נדחתה לשבוע הבא.

חבל, ממש עכשיו התחלתי להרגיש שהחדר ממש שלי, אחרי ש-

* תיקנתי את הארון

* תליתי תמונה

* תליתי ווילונות

* תליתי מראה

* הדבקתי לקיר קישקושים שונים ומשונים...

(צולם בפנורמה, לכן החדר נראה כמו תרפז, למעשה הוא מרובע)

האפשרויות שלי למעבר די מצומצמות. כך שיש סיכוי שאעבור לגור לבד בקרוב (במקום טלי).

עומרי הוא בן אדם מיוחד בזמן שיחות. בהתחלה יכולים להיות לו נימוקים הגיוניים ולאט לאט, אולי הוא חושב שאין לו מספיק נימוקים, הם ניהים הגיוניים פחות ופחות. למשל - "מפריע לי שאת מביאה לפה בנים" (זה קרה רק פעם אחת!) והוא המשיך עם "זה מגעיל אותי, הם באים עם הנוזלים שלהם והם מלכלכים", על אילו נוזלים ולכלוך, אין לי מושג על מה הוא דיבר! זו בסך הכל המיטה שלי. -ואם תישן עם גבר והוא יביא בחורות, זו לא תהיה בעיה? אני לא זוכרת מה הוא אמר לגבי זה בדיוק, אבל התשובה הכללית הייתה שלא.

עוד נימוק: את לא מסדרת תמיד את המיטה, וזה לא יפה.

טוב, דיי להתלוננות. אולי יהיה לי חדר משלי, זה העיקר .

(העוגה שאמא הכינה ל ליום ההולדת)

יום ההולדת היה די מוצלח. הגיעו בסביבות ה12 אנשים, לא כולל הקומונה.

היה אוכל טוב (מאפינס מעולים!), שתיה טובה (במיוחד הפינהקולדה) וצחוקים.. מה עוד צריך?

כשאמרתי לנמרוד שזו הפעם הראשונה שאני מארגנת מסיבה, הוא אמר שזה מפתיע אותו, כי אני מארחת טובה, אני אפילו לבושה הכי יפה מכולם והכל היה מוכן כמעט שבוע קודם. 

בסוף אני ונמרוד ישנו באותה המיטה. אני יכולה לומר בכנות שלא תכננתי את זה. למעשה, תכננתי על מישהו אחר, אבל הוא לא הגיע... טוב, אף אחד לא הבטיח שזה יעבוד בכלל והכרבול עם נמרוד היה מאוד נעים.

התברר שהרבה אנשים במסיבה נדלקו אחד על השני, רק שבכל המקרים זה לא יכול לעבוד (תפוסים/רוצים את המין השני/...?), חבל, חבל..

בנוסף לכך, המתנה שהכנתי לדורי הצליחה מאוד.

להזכירם, הכנתי לו ספר מתכונים עיראקים עם תמונות של מהפכנים. הוא היה שמח מאוד. מצד שני, הוא גם היה קצת מסטול כשהבאתי לו את המתנה.

 עיינתי בתמונות בקבוצה של נוער לנוער בפייסבוק.

בשלב מסויים כמעט בכיתי מנוסטלגיה! גם תמונות של אירועים שלא הייתי בהם, האווירה הזו, אני כל כך מתגעגעת אליה. זו הייתה התקופה הכי כייפית בחיים שלי בינתיים.

גם עכשיו טוב לי. אבל הפעולות האלו, הרגעים המצחיקים והרגעים הרציניים, הגיבוש... אני כל כך אהבתי את זה!

מצאתי כמה תמונות ישנות שלי שפרסמו, מצאתי תמונות של אנשים שהיום הם בני 25 פלוס מינוס ושם הם בכיתה ח'-י' וכו', זה היה ממש מרגש.