עוד כותרות ועוד כותרות מכות בי. המצב נהיה אבסורדי.
אי אפשר שלא להשוות את המצב לעובד שבא לבוס שלו לבקש עוד שכר והבוס מנהל איתו מו"מ שהוא לא יכול להתמודד איתו רק בשביל לא להפסיד כסף.
הבעיה היא שמדינה לא אמורה להתנהל ככה! החינוך קשור למדינה, אם אנחנו מוכרחים לחשוב במונחים של רווח והפסד, הרי המדינה מפסידה אם החינוך גרוע! מפסידה בגדול. אז למה היא לא עוזרת? למה המדינה משקיעה בתחומים הלא נכונים? למה המדינה כאילו מנסה להפוך למדינת עולם שלישי? (משקיעה בעשירים ולוקחת מהעניים).
כמובן שזה לא כך רק בחינוך. זה בתחומים נוספים, למשל יקור הלחם, דבר שאפילו לא קשור למתן קצבעות חדשות ואפילו לא הפרטה, אלא סתם העברה של כספים למקומות אחרים.
סדר עדיפיות לקוי!
איך אפשר לנהל מדינה ורק לחשוב על הרווח המידי?!
בכלכלה, בחינוך ובמלחמה, רק חושבים על כיבוי שריפות, אבל במונח המדיני, כשמכבים שרפות, הן רק בוערות בעוצמה גדולה יותר אחרי זמן מסויים. איך הם לא מבינים את זה?